התרת הרצועה לאיראן

כפי שידוע לרוב, ממשלת ישראל מתנגדת נחרצות לעסקת הגרעין של ארה"ב/איראן. לאלה שמחוץ לממשלת ישראל יש השקפה מגוונת יותר. כמה מומחים לענייני ביטחון אופטימיסטיים באופן זהיר, וכמה אחרים פחות. כדי שהעסקה תאושר בקונגרס כאמנה, דרוש אישור של שני שלישים מחברי הסנאט (היום בלתי אפשרי). במקום הגשת העסקה לקונגרס, ניסה הנשיא אובמה לעקוף את פעולת הקונגרס כולה בטענתו שההסכם הינו בסמכותה הבלעדית של הרשות המבצעת. לאחר חודשים של משא ומתן הושג הסדר שיאפשר לקונגרס את הזכות לחסום את מהותו של ההסכם באמצעות הטלת וטו של הרוב (הצבעה של שני שלישים). אלה הדברים נכון להיום. הקונגרס יצא לפגרה מסורתית של חודש אוגוסט. ההצבעה על ההסכם תתקיים בחודש ספטמבר שתוביל כנראה לדחייתו. עם דחיית ההסכם יטיל הנשיא וטו על חסימתו של ההסכם והקונגרס ינסה לעקוף את הווטו (הצבעה של שני שלישים של שני הגופים). זוהי תהיה כנראה הצבעה צמודה; בשלב הזה הווטו כנראה לא יוכל להיעקף.

לפי דעתי ההסכם אינו נוראי כל כך אך גם אינו טוב. שני חלקיו הבעייתיים ביותר הם: (1) עיכוב הליכי הפיקוח המורכבים מאפשרים לאיראן לחסום באופן זמני כל פיקוח כמעט ו-(2) העדר כל קשר בין ההקלות בסנקציות לבין תמיכה בפעולות טרור. איראן שיקרה ותמשיך לשקר בכל הנוגע לתכנית הגרעין שלה. מלכתחילה הבטיח הממשל האמריקני כי על איראן להיות כפופה לפיקוח בכל מקום ובכל עת על ידי מומחים בין-לאומיים. במתווה האחרון חל שינוי פתאומי בנושא. ההבטחות של הממשל האמריקני כי מדובר בחריגה קלה היו מוטלות בספק. זו עובדה קיימת, שאיראן תעשה כל דבר מתקבל על הדעת כדי לערפל את תהליך הפיקוח ולסבך אותו.

כתגובה לחששות שהועלו על ידי אחרים המתייחסים לפעילות הנפשעת של איראן בעולם, הממשל האמריקני טוען שההסכם התמקד אך ורק בתכנית הנשק הגרעינית של איראן. אולם ביחס למי? הממשל האמריקני היה יכול להתעקש על כל דבר שהוא רוצה. בעוד מעצמות המערב התרכזו בפירוק מערכות הנשק הגרעיני של איראן, נהרס המזרח התיכון עקב התערבות איראנית בכל סכסוך גדול – בעיראק, בסוריה, בלבנון, בעזה, בתימן, ואפילו בהתקפות במדינות אחרות כגון בולגריה, צרפת וקפריסין. למעשה, ללא התערבות איראנית לא היה קיים ככל הנראה ארגון דאעש, ואסד בסוריה כבר היה מודח מזמן. השאלה היא מדוע יש להסיר את משטר הסנקציות היעיל אם ברור שאיראן תשתמש בהזרמת כספים אדירה להמשך ערעור היציבות במזרח התיכון ובעולם.

הממשל האמריקני טוען שזהו ההסכם האפשרי הטוב ביותר. ושוב, ביחס למי? המשא ומתן הזה של ארצות הבית וחמש מעצמות בין-לאומיות אחרות התנהל עם מדינה במזרח התיכון בעלת מעמד ירוד במיוחד. הוא שונה מהמשא ומתן על הסכמי פיקוח הנשק שהתנהל בין ארצות הברית לברית המועצות בשנות השמונים, שכן שתי המדינות הללו היו מעצמות-על והמשא ומתן ביניהן התנהל בין שתי מדינות בעלות מעמד שווה. במקרה הזה, ארצות הברית ובעלות בריתה היו יכולות להתעקש על כל דבר. לו איראן הייתה מסרבת, היא הייתה נתונה לתגובה צבאית. נכון שהאפשרות למלחמה נוספת מחרידה ובעלת כוח הרס רב, אך לו האיום למלחמה היה גורם לאיראן להאמין שהיא תותקף באמת על ידי ארצות הברית, היא הייתה מוכנה לוותר יותר.

הנשיא אובמה מוסיף חטא על פשע בכך שהוא מטיל את האשמה על ישראל בפומבי, וזאת אם ההסכם ייכשל. לישראל אין כל קשר להסכם. אם לא יוכל להשיג הנשיא שליש חברי קונגרס שיתמכו בהסכם הבין-לאומי המושקע, אזי ההסכם ראוי להידחות. רוב מומחי מדיניות החוץ מכירים בכך שדחיפתו של הנשיא לשעבר בוש למלחמה בעיראק הייתה טעות גדולה במדיניות חוץ, ואולי הגרועה ביותר בעידן המודרני, והיא זו שהובילה לקשיים רבים באזור היום. עם זאת, מדיניות החוץ של הנשיא אובמה החמירה את המצב, עשתה אותו הרבה יותר תנודתי וכעת היא מתירה את הרצועה למשטר שממשיך לשחוק את הסדר העולמי. הסכם זה הוא הימור גדול מאוד: איראן מקבלת כל מה שהיא רוצה – קבלה בין-לאומית והקלת סנקציות ובתמורה היא נותנת מעט – תכנית נשק גרעיני, אשר לטענתה לא קיימת. נכון שתכנית הגרעין של איראן נעצרת באופן משמעותי, ואולי זוהי הסיבה המספקת לתמוך בהסכם. ואולם, אין זה הסכם טוב לדעתי, והממשל האמריקני ויתר על כל יתרונותיו.

שיתוף
Jamie Cowen is a Partner at Cohen, Decker, Pex, Brosh Law Offices, Petach Tikvah, Israel; Former Rabbi, Tikvat Israel Congregation, Richmond, Viriginia; Former President, Union of Messianic Jewish Congregations; Former Chief Counsel, US Senate Subcommittee 1978-1986