ביקורת במשפחה- האם היא בונה את ילדנו?

מה משפיע על עיצוב אישיותו של הילד שלי? האם זה נתון לשליטתי כהורה בכלל? אולי 'מה שיצא- יצא', כי בכל מקרה אלוהים בשליטה… או אולי אני, ועוד איך, משפיע על עיצוב האופי של הילד שלי?

הבחנה בין גורמים משפיעים

בעוד שישנם גורמים המשפיעים על ילדנו שאינם נתונים לשליטתנו, כמו החברה והתרבות בכללותה, חשיפה תקשורתית מחוץ לבית, התנהגות החברים בבית הספר ואף חינוך גננות ומורים שמטביעים את חותמם על ילדנו- לטוב ולרע, ישנם גורמים משפיעים שבהחלט נתונים תחת השליטה שלנו, או יותר נכון, נתונים לבחירה שלנו.

אם נחשוב על זה רגע, הקריאה העילאית שלנו בחינוך ילדנו דורשת מאיתנו חוסר תמימות לגבי ההשפעות בהן נתונות ילדנו כדי להבחין בין הדברים. להבחין במה אנו נדרשים ליותר חכמה מאלוהים במה שאנו יכולים לשפר כדי להיטיב בגידול ילדנו, ובמקביל להבחין מתי לשחרר ולבקש חסד מאלוהים על ההשפעות הקיימות שאינם תחת שליטתנו.

גורם משפיע- האוירה בבית

גורם אחד שמשפיע על עיצוב אישיותו של הילד הוא האוירה המשפחתית בבית. זה נשמע לכאורה ברור ומובן מאליו שהאוירה בבית משפיעה על עיצוב אישיות ילדנו. אם כך, על אחת כמה וכמה בואו נזכור: האוירה בבית נתונה לבחירתנו.

ביקורת באווירה המשפחתית

נושא נרחב מאוד שנכלל תחת האוירה המשפחתית הוא- הביקורת. בכנות, זהו אחד הנושאים המתאתגרים ביותר עבורי ואני מניחה שגם עבור רבים אחרים. ביקורת על בן הזוג, ביקורת על עצמי וגם…. ביקורת על הילדים. נבחן כאן את הנושא על קצה המזלג, וננסה להבין מספר משמעויות.

כשילד גדל באווירה ביקורתית, הוא מפתח נטייה להאשים – יסיק את המסקנה הבלתי נמנעת- "אני לא מספיק טוב כפי שאני". הילד לא מבין שהבקורת מופנית כלפי המעשה ולא כלפיו, והוא מסיק בעקבותיה מסקנות כוללניות על אישיותו, שעלולות לרמוס בשקט ולטווח הארוך.

מדוע אנו הופכים להיות אנשים מבקרים?

אחת הסיבות היא החינוך והאווירה בה גדלנו בעצמנו. אם גדלנו בבית בו היו ביקורתיים כלפינו, קורב לוודאי שנמשיך את התנהגות מוכרת וידועה זו. סיבה נוספת היא הצורך שלנו להרגיש עליונים ובעלי ערך. כי כדי להרגיש בעל ערך (כפיצוי על תחושת חוסר-ערך), האדם יבחר לבקר את סביבתו וייצר מצב בו אנשים מסויימים סביבו כביכול נחותים יותר, ובעקבות כל הוא יוצא עליון יותר. בוודאי שלרוב, הורים משתמשים בביקורת מתוך רצון להיטיב, לשפר, וקוראים לכך 'ביקורת בונה'. אך לעולם התוצאה תהיה הפוכה.

כיצד ביקורת באה לידי ביטוי?

הנה מספר דוגמאות:
בשאלות שמתחילות בשאלה "למה??" ישנה ביקורת. "למה הסלון לא מסודר?? כשיצאתי השארתי אותו פיקס!" "למה החדר שלך הפוך?? כמה פעמים אני צריכה להזכיר לך לסדר אותו" "למה לא הכנת שיעורי בית?" "למה קיבלת 70 במבחן?" "למה הבגדים שלך מלוכלכים?? כמה פעמים אני צריכה להזכיר לך לאכול מסודר!"

איפה עוד? ביקורת מתבטאת במשפטים שכוללים בתוכם את המילה 'תמיד' או 'אף-פעם': "אתה תמיד לא עושה שיעורי בית!", "את אף פעם לא מקשיבה לי!", "את אף-פעם לא יוצאת בזמן! לא פלא שהמורה סימנה אותך היום", "אתה אף-פעם לא מוריד את המים באסלה!".

אם משפטים ושאלות שכאלה נאמרות מול חבר בנמצא, הביקורת והבושה פשוט מתעצמים וכואבים יותר.

ביקורת עשויה לבוא לידי ביטוי בעויינות שקופה אך גם בדרכים עקיפות יותר כמו אווירה מלגלת או באווירה מביישת. הנזק אינו קל יותר.

משמעויות הביקורת באווירה המשפחתית

כשילד גדל באווירה עוינת, הוא מפתח נטייה להילחם בסביבתו. החל בהוריו ובמוריו ועד לחבריו. לעיתים, בגלל פחד, הוא יבחר להימנע מעימות עם הוריו, לדוגמא, אבל העוינות והלוחמנות יבואו לידי ביטוי בחזיתות אחרות  במקום.

כשילד גדל באווירה מלגלגת או צינית, הוא מפתח נטייה להסתגר, ללא ביטחון להביע את רגשותיו ואת תכונותיו שהיו יכולות להביא כבוד רב לאלוהים.

וכשילד גדל באווירה מביישת, הוא מפתח נטייה להרגיש אשם, אשם על מצבים שאין עליו להרגיש כך. ואם תחושותיו הפנימיות הן אשמה שנמשכות לאורך השנים, מאיפה יגיע לילד כזה הביטחון להתקרב בלב שלם ובאמונה תמימה אל כס החסד (אל העברים י':22)? ניתן להבין מכאן כיצד השפעות אלה על אישיותנו משפיעות גם על בגרותנו הרוחנית, לדוגמא על האופן בו אנו רואים את אלוהים ביחס אלינו- אלוהים כאב כועס? אב אוהב ומכווין? אב מטיל אשמה? אב לועג? אב שלצידי תמיד, גם בטעויות שלי?

התקווה והתוצאה של פרי הרוח

מדהים לראות שככל שאנו ההורים נותנים לרוח אלוהים לפעול בנו יותר, הביקורת פוחתת עוד ועוד. כי פרי הרוח אינה כוללת: ביקורת. נהפוך הוא. פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענוה, ריסון עצמי (אל הגלטים ה':22-23). בעזרת הרוח, נבחר לרסן את הביקורת שעומדת על קצה לשוננו ונבטא אורך רוח ושמחה במקום. או שלא נבטא כלל, זוהי גם אפשרות: " יְהֵא כָּל אִישׁ מָהִיר לִשְׁמֹעַ, בִּלְתִּי נֶחְפָּז לְדַבֵּר וְקָשֶׁה לִכְעֹס" (יעקוב א':19).

אם כך, לעומת האווירות הביקרותיות:

ילד הגדל  באווירה מעודדת – לומד לבטוח בעצמו (באופן מאוזן ובריא) ובאב שבשמיים שנמצא לטובתו.

ילד הגדל באווירה סובלנית – לומד להיות סבלני כלפי משפחתו וחבריו, וגם כלפי עצמו.

ילד הגדל באווירה צודקת –  לומד להאמין שצדק ייעשה בביטחה.

ילד הגדל באווירה בטוחה – לומד להיות אמין, אדם שניתן לסמוך עליו, ומסוגל לסמוך על אחרים.

ילד הגדל באווירה מקבלת – לומד לאהוב את עצמו, לאהוב את רעהו ולכבד.

ילד הגדל באווירה ידידותית  -הוא לומד למצוא אהבה סביבו.

הבחירה להיכנע לרוח אלוהים

את האוירה המשפחתית קולטים הילדים באמצעות מסרים מילוליים ובלתי מילוליים, ולכן עלינו לבקש חכמה, חסד ופעולתו של רוח הקודש בנו. לא תמיד קל לרסן את עצמנו, אך זה בהחלט שווה את המאמץ להיכנע לרוחו של אלוהים.

כפי שראינו, האווירה המשפחתית משקפת לילד את ההתנהגות המקובלת בעולם סביבו, והיא משפיעה על עיצוב אישיותו. כשביקורתיות בבית מקבלת מניפולציה רוחנית לאישור, מה גדול הנזק. כי הנזק זולג אל עבר הבנה רוחנית מעוותת. וכהאווירות החיוביות בבית מקבלות חיזוק רוחני, כי כאלה הן באמת- רוחניות שמבטאות את ליבו של אלוהים, מה גודלה של ההשפעה המתרחשת על ילדנו. וזה נתון לבחירתנו.