"השטיח האדום" – מרכז יום לנשים בזנות

"…כי לא באתי לקרוא לצדיקים כי אם לחוטאים." (מתי ט' 13)

ענת מספרת: "נדיה ישבה על החול. נראה עליה שהייתה דיירת רחוב כבר ימים רבים. הכול היה מלוכלך סביבה. לא רחוק ממנה ישבו עוד בחורות והזריקו לעצמן הרואין. נדיה הייתה תחת השפעת הסם ולא יכולנו לנהל איתה שיחה. היא לא הפסיקה לגעת באצבעות הרגליים שלה, שהיו אדומות ונפוחות, ולשפשף אותן מפאת הכאב. הדבר היחיד שיכולנו לעשות היה להתפלל עבורה. נפרדנו ממנה בתחושת חוסר אונים ובעצב. בזמן שהתרחקנו ממנה נולד חזון נוסף בעמותת "חיים בשפע" לפתוח מרכז יום שבו יהיה ניתן לספק לבנות בזנות, הצורכות סמים ודיירות רחוב עזרה במניקור ופדיקור. לאחר מספר חודשים פתחנו את מרכז "השטיח האדום" בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב אזור הסמים, הזנות והפשע".

למה קוראים למקום "השטיח האדום"? אנחנו מאמינים שכל אישה שנכנסת למרכז היא בת מלך, יקרה ואהובה שצועדת בשטיח האדום כדי לפגוש את מלך המלכים.

בדצמבר 2011 החל "השטיח האדום" את פעילותו. מרכז היום המיוחד הזה מעניק לנשים המגיעות אליו מקלט ומחסה, ארוחה חמה, בגדים נקיים הניתנים מתרומות, שינה, מקלחת וביגוד. מעבר לצרכים אנושיים בסיסיים שהמקום מציע, הנשים מקבלות טיפולים מפנקים של פדיקור ומניקור, תספורות מקצועיות וצבע לשיער, מסאז'ים, הן גם מקבלות תכשירי היגיינה לעזור להן בחיים שברחוב. הצוות חובש להן את הפצעים בגופן עקב השימוש בסמים הקשים ומעניק להן ציוד וסיוע רפואי. לנשים המגיעות למרכז יש אפשרות להביע את עצמן ולהתבטא דרך תרפיה באומנות, צביעה וציור. במקום נמצאים כלי נגינה שהן יכולות לנגן ולשיר והצוות מעודד אותן לעשות זאת. והכל ניתן עבורן בחינם!

%d7%94%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%97-%d7%94%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9d1חלק מהנשים חוזרות למרכז מרצונן בין אם זה לשיחה, לתפילה או לארוחה חמה. הנשים הן יהודיות, ערביות, נשים מארצות הגוש הקומוניסטי (מולדובה אוקרינה, בלרוס ועוד…) ואפילו מאירופה ומהמזרח הרחוק. רובן נרקומניות וכולן עוסקות בזנות. אל המרכז מגיעים גם טרנסג'נדרים  שמקבלים טיפול. תוך כדי הטיפול יש לנו אפשרות להקשיב להם, לייעץ, לבשר, להתפלל ולנסות לעזור במה שאפשר. הצוות כולל נשים שמגיעות בכל שבוע למרכז ומתנדבות בו.

609המטרה המרכזית של "השטיח האדום" היא להוציא את הבנות למרכזי גמילה ברחבי הארץ ולראות אותן יוצאות מהמצב שבו הן נמצאות כיום בחייהן, לראות אותן עוברות שינוי ופריצת דרך אמתית. הנשים מקבלות מהצוות ייעוץ, הקשבה, תמיכה, עידוד, חום ובעיקר הרבה אהבה. נוצר קשר אישי ועמוק עם הנשים במרכז והצוות מכיר את האופי של כל אישה וסיפורה האישי, עד כמה שאפשר.

לא פעם ולא פעמיים עוברת המחשבה בראש כיצד הנשים האלו הגיעו למצב הזה בחייהן? הצוות משוחח איתן לעומק ומקשיב לסיפורן האישי ותוך כדי כך מבין מהן הסיבות שגרמו להן להגיע לאיפה שהן נמצאות היום. לרוב, הרקע של הבנות מלווה בחוויה של התעללות פיזית ונפשית, אלימות, אונס, דחייה, טראומה, פגיעה וחוסר אמון מוחלט בבני אדם. לוקח זמן עד שהנשים בונות את אמונן ומבטחן בצוות "השטיח האדום" וכעת ניתן לומר שהיום רובן נותנות אמון ומרגישות בבית כשהן מגיעות למרכז.

אזור דרום תל אביב הוא אזור קשה מנשוא. בתי הבושות, סוחרי הסמים, העוני, החולי והאלימות הם חלק בלתי נפרד %d7%a9%d7%98%d7%99%d7%97-%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9d1מהנוף. נשים המכורות לסמים קשים הופכות להיות "שבויות" ואינן יכולות לחדול מלצרוך את החומר שאליו התמכרו, בלי שיסבלו מ"תסמונת נסיגה", אוסף של תסמינים המתלווים להפסקת הצריכה או הפחתת המינון של הסמים הפסיכואקטיביים לאחר תקופה שבה נצרכו הסמים באופן סדיר. תסמונת נסיגה מופיעה לאחר שהגוף פיתח סבילות לאותו חומר ונוצרה תלות גופנית בו, כמו כן מצב של "קריז" המופיע בכל מצב בו אדם מכור אינו מקבל את מנת הסם שלו. קרו מספר מקרי אלימות ב"שטיח האדום" מצד הנשים כלפיי אנשי הצוות והרכוש ובין הנשים עצמן כאשר היו במצב של קריז עקב הסמים.

לסיכום, אם ישוע היה מגיע לישראל היום, סביר להניח שהוא היה מגיע גם לאזור התחנה המרכזית בתל אביב. ליבו של ישוע יצא למרים המגדלית ולאישה השומרונית וליבו יוצא גם לאותן הנשים השבורות ששרויות על המדרכות שם. לבבות אנשי הצוות של "שטיח האדום" יוצא אליהן ומטרתם להעניק לנשים האלה מעט מאהבת האב והחיבוק החם שלו.

"אמר להם ישוע: "אמן. אומר אני לכם, המוכסים והזונות יבואו לפניכם למלכות האלוהים…" (מתי כ"א 31)