הנס של תהילה

יעל מספרת לנו את הסיפור הכל כך מיוחד והמרגש שלה ושל משפחתה. היא חושפת אותנו לעובדות העצובות והעגומות שהמדע והרפואה לא האמינו בסיכויי ההצלחה ובחיים שאט אט התפתחו ונוצרו בתוכה, לעומת אמיתותיו של אלוהים שאין לה ולמשפחתה עליהן עוררין ועל הניסים והנפלאות שאלוהינו הגדול והנאמן עושה! יעל מספרת בכנות רבה על פועל אלוהים בחייהם ועל איך שהוא דיבר אליה ואל בעלה בעוד היא שרויה במיטתה בבית החולים בדאגה, עודד אותם ושם בליבם שלום שנשגב מכל שכל.

"הפסקת הריון" – זה הפתרון לירידת מים מוקדמת, כך אומרים הרופאים. אין מוצא אחר – הריאות של התינוק לא יכולות להמשיך להתפתח בלי מים ברחם, הגפיים שלו יהיו מעוותים, ובכלל, יש סיכוי שיתפתח זיהום ואז גם האם עצמה בסכנה… אז למה להמשיך את ההריון הזה?

משפחתה של יעל
משפחתה של יעל

הייתה לי ירידת מים בשבוע 21. התאשפזתי כשבוע לאחר מכן כשהסתבר שלא נותרו כלל מים ברחם. מההתחלה בעלי ואני אמרנו לרופאים שאנחנו מאמינים שאלהים הוא זה שנותן חיים ולוקח חיים ולכן "הפסקת הריון" היא לא אופציה מבחינתנו. אבל כשנאמר לנו שעלולה להיות סכנה גם לאם, פחדנו ולא ידענו מה לעשות. כששאלנו כמה זה מסוכן לאם, הרופאים לא יכלו לענות – "אי אפשר לדעת" הם אמרו. "עלול להתפתח זיהום שלא מגלים עד שמאוחר מידי"… אז מה עושים?! יש לנו עוד שלושה ילדים קטנים בבית שצריכים את אמא שלהם – מה יהיה איתם?! איזו דילמה!

בלילה הראשון בבית החולים לא הצלחתי להירדם, חשבתי שכבר מתפתח אצלי זיהום! למחרת שוב הרופא שדיבר איתנו ביום הראשון נכנס והסביר לרופאים האחרים שלמרות כל מה שהוסבר לנו החלטנו "לעשות את הניסוי הזה", כלומר – להמשיך עם ההריון. אבל עוד לא באמת הגענו להחלטה. פחדנו מהלא נודע ומהסיכונים שכרוכים בהמשכת ההריון הזה.

כל אותו יום בכינו והתחננו לאלהים שייתן לנו תשובה ברורה, שיראה לנו מה הדבר הנכון לעשות. בעלי חזר הביתה להיות עם הילדים ואני שכבתי במיטה בבית החולים והחלטתי לקרוא על ירידת מים מוקדמת. כל אחר הצהריים קראתי סיפורים של נשים שהיו באותו מצב כמוני והחליטו להילחם עבור התינוק שלהן, לעשות מה שאפשר כדי להציל אותו. באותו הערב כבר גמלה בלבי ההחלטה – אני ממשיכה עם ההריון! התפקיד של אם הוא לשמור על התינוק שלה ולעשות ככל שביכולתה כדי להעניק לו חיים – וזה מה שאני אעשה. כשדיברתי עם בעלי באותו ערב הסתבר שגם הוא קרא המון באינטרנט והגיע לאותה המסקנה. שלום אלהים הציף את ליבנו, ידענו שאנחנו עושים את הדבר הנכון. הרגשנו שקיבלנו מאלהים תשובה ברורה. מאוד רציתי לקרוא מכתבי הקודש משהו שמדבר על ריבונות אלהים, על החיים. "במקרה" פתחתי את הכתובים באיוב פרק יב: "אָמְנָם כִּי אַתֶּם עָם וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה. גַּם-לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם-לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם… וְאוּלָם שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ; וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד-לָךְ. אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָּ; וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם. מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יַד יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת. אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ… עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה… הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ אָרֶץ. עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה, לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה. מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל…"

הפרק הזה כל כך עודד אותי לבטוח בחכמת אלהים ולא בחכמת הרופאים ולזכור את העיקרון הכל כך ברור ובסיסי שאפילו בעלי החיים מכירים אותו ויכולים ללמד את בני האדם – שהחיים הם בידיים של אלהים!

למחרת פתחתי שוב בספר איוב, סתם כך ואלהים דיבר אליי אפילו דרך פסוק ברור יותר שהעלה חיוך גדול על פניי: "הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי-סָלַע; חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר. תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה; וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה?" (איוב לט 2-1 ). אפילו השם שלי נמצא בפסוק הזה! אלהים יודע מתי היעלים צריכות ללדת! הוא יודע כמה ירחי לידה הן צריכות למלא… הוא כבר החליט מתי אני אלד, ולכן אין לי מה לדאוג!

הלחץ לעשות "הפסקת הריון" המשיך עד שהגעתי לשבוע ה-24 של ההריון. כל יום בביקור הרופאים הסבירו לי ווידאו שאני יודעת מהן ההשלכות של ההחלטה שלי ושאם בסופו של דבר הילד יחיה, קרוב לוודאי שהוא יהיה פגוע קשות.

משבוע 24 התחילו לבקר אותי הרופאים של המחלקה לסיבוכי הריון, כי מעכשיו, לפי החוק, התינוק הוא "בר-חייות", כלומר, יכול לשרוד גם מחוץ לרחם והרופאים מחויבים להצילו אם אפשר. אמרו לי לנסות להמשיך בהריון כמה שיותר, כי ככל שהתינוק גדל בתוך הרחם, יש לו סיכוי טוב יותר לשרוד. אז עשיתי מה שהיה ביכולתי – שכבתי במיטה. אמרו לנו שאם נגיע לשבוע 28 זה כבר טוב, אז בעלי התפלל שנגיע לשבוע 28 ועוד הרבה אנשים הצטרפו לתפילה הזאת.

screen-shot-5777-02-15-at-1-12-21-pm
תהילה בפגייה

אלהים ענה על תפילותינו. בשבוע 28 ו32 דקות נולדה הבת שלנו. היא נולדה בניתוח חירום עקב היפרדות שלייה מוחלטת. היו צריכים להנשים אותה, משום שבכוחות עצמה היא לא הצליחה לנשום. כל אותו לילה הצוות הרפואי היה איתה עד שמצבה התייצב.

במשך שבועיים היא הייתה בטיפול נמרץ ואחר כך עוד חודשיים וחצי בפגייה. בסופו של דבר, כששחררו אותה הביתה – חמישה ימים לאחר התאריך שבו היא הייתה אמורה להיוולד – אמרו לנו, "תתייחסו אליה כאל תינוקת רגילה, רק תדעו שהריאות שלה תמיד יהיו קצת חלשות יותר". אז הבאנו הביתה את תהילה, תינוקת מתוקה ובריאה. איזה נס!

 

כשנותנים לאלהים להיות אלהים, רואים דברים נפלאים, דברים שרק אלהים יכול לעשות! ניסים!

תהילה בפגייה
תהילה בפגייה

"וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ. יִרְאוּ רַבִּים וְיִירָאוּ וְיִבְטְחוּ בַּיהוָה" (תהלים מ 4).

עירית איפרט, אחותה של יעל, היא מוסיקאית ויוצרת מוכשרת. הנס שעשה אלוהים בסיפור זה עורר אצל עירית את הרצון לכתוב שיר ולהקדישו לאחייניתה המתוקה, תהילה.

עירית מספרת שאת השיר היא כתבה לאחר שתהילה נולדה, בתקופה שבה היא היתה עדיין בבית החולים, בפגיה, ומצבה עם הזמן הלך והשתפר. נגע לליבה לראות שאלוהים עשה נס גדול, שמר על חייה ברחם ומחוצה לו, ויש לו עבורה עתיד ותוכנית. היה ברור לעירית שהעדות של תהילה כל כך גדולה וחזקה בכדי להשאר רק בין המשפחה והחברים הקרובים. היא רצתה שבדרך כלשהי העולם כולו ידע וישמע ויווכח שבהחלט נכון לבחור בחיים.
הרעיון הראשוני היה להוציא דיסק קטן עם השיר לשמיעה והעדות הקצרה לקריאה. אבל אז הרעיון התגלגל ולאחר מחשבה הבינה שיש פה אפשרות לעבוד על משהו רחב ומקיף יותר, שכולל לא רק את השיר אלא גם את הסיפור עצמו מצולם ואפילו כמה סיפורים שמתחברים זה לזה בצורה כל כך יפה ומעידים על ׳בחירה בחיים׳.
ביקשנו מעירית לשתף אותנו בתהליך הכתיבה ויצירת השיר ובתגובות שקיבלה בעקבותיו: "ניסיתי לחשוב על צורת כתיבת השיר שתעביר את המסר בצורה הטובה ביותר. שהכתיבה תהיה אישית, קולעת, מובנת ונוגעת לכל אוזן. כשהתחלתי במלאכת הכתיבה היה לי ברור שאת השיר צריכה בעצם לשיר תהילה הקטנה מהמבט שלה מתוך הרחם, מהניסיון האישי שלה וההסתכלות שלה על המצב. כתבתי אותו עם דמעות בעיניים, הוא נגע בי עמוק, כמו שהוא נוגע עכשיו במי שרואה ומקשיב לו. לא יכולתי להוריד מנגד עיניי את אותם תינוקות החסרי אונים ששרים שיר שכזה אבל בלי לשמוע את הוריהם נלחמים עליהם, אלא להיפך- מוותרים עליהם, נכנעים ללחצים ולחששות, ובסופו של דבר מבצעים הפלה.
התפילה שלי לאדון היתה שהעדות של תהילה תצא לאור ותעודד הורים רבים להחליט להילחם על חיי ילדיהם, לבחור בחיים.
בתקופה שיעל אחותי היתה בבית החולים לפני הלידה ביליתי עם המשפחה המון, שמרתי על שאר הילדים, והמרוץ בין בית המשפחה – לבית החולים – לעבודה היה די מטורף. לפעמים ישנתי בבית החולים במיטה על יד אחותי, חווה איתה את הדאגה, את החששות, את הלא נודע. זו היתה תקופה מאוד לא קלה עבורנו, לכל המשפחה, שלוותה עם המון תפילה, דמעות ועם האמונה שאלוהים יפעל את רצונו וישמור על החיים שנתן.
בתקופה שלפני הלידה שמענו הרבה מיעל ובנג׳ על פגישות חשובות עם רופאים ואחיות ועל שיחות לא פשוטות שיש להם. הם מאוד ביקשו תפילה לדעת כיצד לעמוד ולהסביר את העמדה שלהם מול הלחץ ההולך וגובר של הצוות, זו באמת היתה מלחמה על חייה של תהילה. התפללנו יחד ולחוד, ואלוהים המשיך לעודד ולחזק את כולנו, בעיקר דרך דברו, שחייה של התינוקת הם בידיו.
אחרי שהקליפ יצא, קיבלתי מספר הודעות ושיחות שהקליפ מאוד עודד ונגע באנשים, גם בתגובות שאנשים צירפו לקליפ עצמו. אחד הסיפורים הכי נוגעים היה על מישהי חרדית שפנתה ברחוב אל אחת האמהות שהשתתפה בקליפ כי זיהתה אותה ואמרה לה: ׳ראיתי אותך ביוטיוב! כל כך תודה על מה שאמרת. יש לי בן עם תסמונת דאון והסרטון מאוד עודד אותי!׳ כל כך נוגע לשמוע משהו כזה מאמא שבחרה בחיים כנגד כל הסיכויים, ויכולה להביט אחורה ולהתעודד שאכן עשתה את הדבר הנכון!
והיום… מרגש אותי עד דמעות לראות ולשמוע את תהילה שרה שיר הלל לאלוהים, ולבי סמוך ובטוח: ׳הקטנה הזו – גדולה תהיה!׳ היא עדות חיה לכוחו של אלוהים, והיא תשיר את תהילתו לנצח!
התפילה שלי היא שהקליפ ימשיך להיות כלי שאלוהים ישתמש בו לגעת בלבבות ולעודד אבות ואמהות לעמוד כנגד הפלות ולבחור בחיים!"