דברי הגות יומיים: האיגרת השנייה לטימותאוס פרק א' פסוקים 15-18

אתה יודע שכל אלו שבאסיה הפנו לי גב, ביניהם פִיגֶלוֹס והֶרְמוֹגֶנִיס. ייתן האדון חסד למשפחת אוֹנִיסִיפוֹרוּס כי תכופות הוא רענן אותי ולא התבייש בכבלים שלי אלא, שכשהיה ברומא, חיפש אותי באופן נמרץ וגם מצא (ייתן לו האדון למצוא רחמים מהאדון בָּיום ההוא). אתה יודע היטב באיזה דברים הוא שירת באפסוס.

פאולוס פונה לרגע מעידוד והמרצת טימותאוס לחשיפה אישית. אפשר כמעט לשמוע את הכאב המעיק שבדברים אלו. כל אלו שבאסיה הפנו לי גב. העומד בראש עומד לעתים קרובות לבד. הוא נחשף למידע שאינו רשאי לשתף בו אחרים, חייב לקבל החלטות שנטל משמעותן מוטל בעיקר עליו ומצפים ממנו להפגין כוחות נפש גם בשעות משבר כשלבו כואב הוא כמהה לכתף להישען עליה. הבדידות היא אחד מאותם מחירים שמי שמוביל אחרים חייב לשלם, לכן טוב שיטרחו אלו המשרתים אותם בתפקידים שכאלו אם יטפחו חיי משפחה קרובים ועשירים, אם יטרחו ליצור ולשמר ידידויות ואם ימצאו מחסה, עידוד ותיקון בחברת אחרים המשרתים לצדם בקהילה ובקהילות אחרות. גם מסיבה זו נכון שקהילות באזור גיאוגרפי קרוב ייצרו מסגרות מחייבות בהן יוכלו רועי הקהילה והזקנים לשרת זה את זה, לעודד זה את זה ולפקח זה על זה. לא טוב היות האדם לבדו, מוכשר ככל שיהיה. גם אם הוא רועה קהילה.

אפילו האנשים החזקים ביותר אינם אלא בני-אדם. הם כואבים. הם דואגים והם זקוקים לתמיכת אחרים. בגן עדן נהנה אדם מקרבת ה', אבל הוא היה זקוק לעזר כנגדו, לחברה אנושית. זוגיות נועדה להיות המסגרת הכי בונה, הכי מתוקה, הכי מחזקת ומעודדת שתתכן לאדם. במידה פחותה יותר, כך נועדה גם להיות כל חברה אנושי, אבל הקרבה שבין בעל ואשה האוהבים זה את זו ומסורים זו לזה היא הקרבה האנושית הכי חשובה והכי יקרה שקיימת בעולם. פאולוס עצור ברומא, ממתין להכרעה הסופית באשר לגורלו. אם יש מצב שבו אדם זקוק לתמיכה, הרי שזה היה המצב. כפי שנראה בהמשך, הוא אכן ביקש את קרבת אחרים (ד' 9-15), בהמשך גם נלמד שלא רק השניים שנזכרים כאן הפנו לו גב. הלב נמחץ, וזה הזמן לשאול האם אנחנו יודעים לתמוך באלו המובילים אותנו בדרכי ה'? האם אנחנו רגישים לצורכיהם?

מיהם אותם פִיגֶלוֹס והֶרְמוֹגֶנִיס איננו יודעים. מכך שהפנו גב לשליח ברור שציפה שיתמכו בו, בין אם בעמלו בכלל למען הבשורה ובין אם במקרה מסוים שאיננו יודעים עליו דבר. על כל פנים, לעומת מה שהיה לו להגיד על שני אלו אומר השליח, ייתן האדון חסד למשפחת אוֹנִיסִיפוֹרוּס כי תכופות הוא רענן אותי ולא התבייש בכבלים שלי אלא, שכשהיה ברומא, חיפש אותי באופן נמרץ וגם מצא (ייתן לו האדון למצוא רחמים מהאדון בָּיום ההוא). אתה יודע היטב באיזה דברים הוא שירת באפסוס.

פאולוס ידע להוקיר את אלו שעמדו לצדו. הוא העמיד אותם לצדו ולא בצלו. יש אנשים שחשים מאוימים על-ידי כל בעל יכולת ומשום-כך איש אינו צומח בצלם אלא אם הוא אומר הן כפייתי שיכולותיו מסורסות ורתומות לשירות המנהיג. כל מי שמגלה מידה ממשית של עצמאות ויכולת מורחק מידית, לבל יאיים על העומד בראש. פאולוס לא היה כזה. הוא ידע להנהיג אבל לא היה מנהיג אלא משרת הקהילה. גאוותו ושאיפותיו האישיות לא מלאו חלק בשירות הקהילות. הוא התכחש לעצמו ונשא את הצלב יום-יום. הוא החמיא למי ששרתו ולא היסס להזכיר אותם בשמותיהם ולציין את מסירותם.

בכך הוא משמש לנו דוגמא. רבים ממפלסי הדרך בארצנו היקרה נשכחו. מעטים הם שיועדים היום מי היו שלמה אוסטרובסקי, מיכאל שלמה אלכסנדר, יעקב גורן, ד"ר יוק, מגנה סולהיים, ריסטו סנטלה, פרופסור מרצינקובסקי, רחמיאל פרילנד, ד"ר צ'רצ'ר, שלמה קופסמן, שבתאי רוהולד, שלמה בירנבאום, שלמה גינזבורג — הרשימה ארוכה ומכובדת מאין כמוה, כולם החלוצים במחנה המשיחי בארץ.  מי שאינו יודע לכבד את קודמיו, הבאים אחריו לא יידעו לכבד אותו. בסופו של דבר, הישגינו בנויים על היסודות שהניחו קודמינו ולעולם עלינו להכיר בכך. "כבד את אביך ואת אמך" אינו נוגע רק להורינו-יולדינו כי אם גם לכל מי שהחל במלאכה שאנו ממשיכיה המבורכים.

בדיוק באותה רוח עלינו לעשות הכול כדי להכשיר, לאמן, לבחון ולצייד את הדור שיבוא אחרינו. את הדברים שלמדנו מקודמינו עלינו למסור למשמרת לאנשים נאמנים שיהיו מסוגלים ללמד אחרים (האיגרת השנייה לטימותאוס ב' 2), ומסוגלות זו היא הרבה יותר מיכולת הנהגה או הכשרה במה שנוגע לחקר כתבי הקודש והוראתם ולהבנת האמונה. מסוגלות זו היא, כפי שמתברר מאיגרות פאולוס לטימותאוס ולטיטוס, במידה רבה מאוד מוסרית. עלינו לחנוך אנשים, ולעשות זאת בענווה שתתיר להם להיות עצמם במשיח ולא העתק או חיקוי שלנו. עלינו להדגים בפניהם, כפי שעשה המשיח וכפי שלמד ממנו ועשה פאולוס, את חיי הרוח והמוסר תוך כדי מילוי חובותינו הקדושות בעבודת אלוהים. מסוגלות זו נוגעת גם ליכולת ולנכונות להכשיר את הבאים אחריהם באותה דרך, וזוהי מסוגלות שאינה נלמדת מספרים אלא מדוגמא אישית.

פאולוס ידע לכבד אחרים ולקדם אותם. הוא לא חש מאוים על-ידי הישגי קודמיו או אלו של הצעירים ממנו. בכך הוא משמש לנו דוגמא מאתגרת וברורה.

אוֹנִיסִיפוֹרוּס עודד את פאולוס תכופות ורענן את נפשו. הוא לא התבייש בכבלי השליח ולא חשש להזדהות אתו על-אף שמרון קיסר, שעמד להכריע את גורלו, נודע בשל גחמותיו המסוכנות ובשל הטינה שרחש למשיחיים. אלא, שכשהיה  אוניסיפורוס ברומא, חיפש את פאולוס באופן נמרץ, עד שמצא אותו. עוד לפני כן, באפסוס, הוא הוכיח את עצמו בדרך כלשהי שגם פרטיה אינם ידועים. מתברר, אם כן, שמסירותו של אוניסיפורס לא הייתה חד-פעמית, סוג של ניצוץ בוהק שכובה תוך זמן קצר. היא נמשכה לאורך זמן ועמדה במבחן של ממש.

לכן מאחל לו פאולוס, ייתן האדון חסד למשפחת אוֹנִיסִיפוֹרוּס, ייתן לו האדון למצוא רחמים מהאדון בָּיום ההוא, שהרי לפאולוס לא הייתה אפשרות להכיר לו תודה או לגמול לו בדרך אחרת. השליח מאחל לו, לו ולמשפחתו, ברכה לעתיד: רחמים. אכן, זהו דבר שכולנו זקוקים לו, שכן בלא רחמי אלוהים נאבד כולנו. היום ההוא הוא, כמובן, יום הדין שבו נעמוד כולנו לפני כס דין המשיח וניתן דין וחשבון על מסלול חיינו ועל מעשינו, ומי יעמוד ביום ההוא ולא יימצא אדם אלא אם כיפר עליו המשיח ועל-כן יטה לו אלוהים רחמים?

לו ניהלו את חיינו לאור הצפוי ביום ההוא, אין לי ספק שחיינו היו שונים מאוד ממה שהם היום.

שיתוף
In 1976 Baruch became Founder-Pastor of Grace and Truth Christian Congregation, a Reformed and Baptist church in Rishon LeZion, now numbering some 300 congregants with a work among the deaf, extensive evangelistic work and a recognized Diaconal work in Israeli society. He pastored the church until his retirement, at the age of 65, in December 2008.