יראת ה' והתעוררות רוחנית  

"וייכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים, ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם". (דברי הימים ב' ז' 14).

התנאים להתעוררות רוחנית הםכניעה לאלהים וחזרה בתשובהשני תנאים אלה מביאים לאחדות בגוף המשיחואז באה הברכה מאלהים.

כולנו רוצים לחוות התעוררות רוחנית. השאלה היא – האם אנו מוכנים לעמוד בתנאים אלה??? האם אנו מוכנים לוותר על תוכניותינו, רצונותינו, מעמדנובקיצור, לוותר על האגו שלנו ולהכנע לרצון אלוהים???  כולנו יודעים שישוע שילם מחיר יקר מאוד מאוד מאוד, כדי לשחרר אותנו מאחיזת השטן, כדי להדריך אותנו ברוח הקדש, כדי לתת לנו חייםחיים לפי רצון אלהים ולא לפי רצוננו. האם אנו באמת יודעים את רצונו לחיינו? האם אנו באמת משוחררים? האם אנו מודרכים תמיד על ידי רוח הקודש בכל נושא רוחני? האם אנו כנועים לפניו?

אנו מאמינים שאלוהים רוצה לברך אותנולכן לעיתים הוא מביא אותנו למצבים קשים (כפי שעשה עם יעקב אבינו לפני שברך אותובראשית ל"ב 25-32). הוא רוצה לרכך אותנו ולהביא אותנו לידי כניעה אליו ואזנבקש את פניו (לא את כיסו…).  רק אחרי שנשוב מדרכינו האנוכיים, הוא ישמע אותנו וירפא אותנוגופושחשובים לו מאוד בארץ ובעולם. "הכנעו לפני אלהים והוא ירים אתכם" (יעקב ד' 10). "השפילו נפשכם תחת יד אלהים החזקה למען ירומם אתכם בעתו" (1 לפטרוס ה' 6). ההשפלה שלנו לפניו והכניעה שלנויקרים מאוד בעיניו. אנו יודעים זאת עפ"י דברוהשאלה האם אנו מיישמים זאת בחיינו???

אויב נפשנו נלחם בנו מאז שהגענו לאמונה, כי כולנו עדיין בבשר החוטא שלנו "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז' 20). הוא מפתה אותנו למלא את התאוות שלנו מכל סוג שהן, או מפתה אחים לפגוע אחד בשני מתוך תחרות או קנאה (גלטים ה' 26), או מפתה רועים לשלוט על הצאן (1 פטרוס ה' 3). עלינו להיות ערניים יום יום, שעה שעה, דקה דקה, לזהות ולהבחין במזימותיו, ולהלחם נגד אלהבאמונה! "התעוררו שקודו כי מריבכם השטן משוטט כאריה שואג ומבקש את אשר יבלע ועמדתם נגדו חזקים באמונה…"(1 פטרוס ה' 8,9). אנו חייבים להיות גם ערניים כל רגע מחיינו כדי לא לקחת לעצמנו אפילו שביב קטן של כבוד לעצמנו. כבוד אשר מגיע לאלהים ולאלהים לבדו, כי ברגע שאנו עושים זאת, האויב נכנס לחיינוואז מתחילה ההתדרדרות. האויב מנסה להכשיל אותנו גם בחטא שהוא בעצמו נפל בוהגאווה. התוצאה של חטא הגאווה היא עיוורון רוחניואז המאמין מגשש באפלה ועושה מעשים מנוגדים לדבר ה'. הוא חושב שאלה שמוכיחים אותו טועים ורק הוא צודק. הוא לא רוצה לחזור בתשובה ומכאן הדרך קצרה לנפילה! אבל, ההתוודות והחזרה בתשובה מביאים אותנו לשחרור מהאגו שלנוממעשי הבשר שלנו ומהחטאוכמו כן מביאים אותנו להליכה בענווה, בכניעה וביראהברוח האדון. "כי כל אשר רוח אלהים ינהגם, בני אלהים המה".(רומים ח' 14).תהליך זה תלוי רק בנו וברצון שלנו ואפשר להתחיל בו כבר היום!

במכתבים ל-7 הקהילות בספר ההתגלות האדון מזהיר את חלק מהקהילות להתוודא ולשוב בתשובה. (התגלות ב' 5, ב' 16, ג' 3, ג' 19.) קהילות אלה הן סמל לחלק מהקהילות שקיימות גם היום. האדון מזהיר אותן בגלל עזיבתן את האהבה הראשונה שלהן אליו, בגלל שהן מתפשרות עם העולם הזה, בגלל שהן מתות רוחנית (אפילו שלמראית עין אדם הן נראות כאילו הן חיות), ועודהן פושרות ביחס אליו, עד כי הוא רוצה להקיאן מפיו. עצוב!

זה הזמן לבחון את עצמנו ולראות היכן אנו נמצאים, לפני יום הדין שיבוא בקרוב. "כי עת החל המשפט מבית אלהים…" (1 פטרוס ד' 17). 

יש דוגמא בכתובים על איש אלהים, אשר עם כל חולשתו האנושית היה כלי של גבורה בידי אלהיםאליהו הנביא! הוא נכנע לפני אלהים ופעל עפ"י רצונו, הוא היה ירא אלהים והתמלא באמונה בבלתי אפשרי, ואלהים השתמש בו להביא להתעוררות רוחנית בזמנו. זו דוגמא עבורנו היום.

אליהו הכיר את אלהים ועל פי הדרכתו הכין את המזבח להקריב את הקרבן מול כל העם. הוא פעל מתוך אמונה חזקה, צייתנות לדבר ה' ויראה בו. "…היום יוודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה" (מלכים א' י"ח 36). הוא שם 12 אבנים כמספר שבטי ישראל, הכין תעלה למים וערך את העצים ומעליהם שם את הפר. ואז שפך על הכל 12 כדי מים! זהו דבר שנוגד את ההגיון האנושי! (ה' בחסדו סיפק את המים שהיו יקרים בזמן זה).הוא התפלל ביראה לאלהים שיוריד אש משמים על המזבח ואכן אלהים ענה לתפילתו והתוצאההעם נופלים על פניהם וזועקים: "ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים"!!! הללויההיתה זו התעוררות רוחנית שהחלה מאמונה של אדם אחד!  בסוף גם הגיעה הברכההתעוררות פיזיתהגשם החזק הגיע "והארץ הצמיחה את פריה". הוא זכר את דבר הנבואה שקבל מאלהים: "…לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה" (מלכים א' י"ח 1). הוא האמין לדברו, ציית ביראה ופעל את הפעולה הנכונה וכולנו עדים לתוצאות. אליהו מוזכר גם בברית החדשה ביעקב ה' 17, 18: "אליהו אנוש היה כמונו. והתפלל תפילה שלא יהיה מטר, ולא היה מטר בארץ שלש שנים וששה חודשים. וישב והתפלל, והשמים נתנו מטר והארץ הצמיחה את פריה."  "…וארפא את ארצם…".

לאליהו האמין בבלתי אפשרי! אנו חייבים להתעלות מעל החשיבה האנושית הבשרית שלנו ולראות את המצבים כפי שאלהים רואה אותם. אנו חייבים להאמין בבלתי אפשרי, כי אנחנו עובדים את האלהים של הבלתי אפשרי! גבורת אלהים היא שפעלה בחיי אליהו, והיא גם הפועלת את הניסים בחיינו היום. אלהים הבטיח לנו בדברו לצייד אותנו במתנות הרוחניות שדרכן נתפעל את גבורתו. (1 קורינתים י"ב 4-12).  אנו רק הכלים בידיים שלו, אך הוא זה שעושה את הניסים. אלה המאמינים בו ברוח ובאמת, עוד יראו המונים באים לאמונה על ידי פעולת הגבורה שלוכי הוא יעשה זאת בחסדו! ולכן כל הכבוד מגיע רק לוולו לבדו! "…וכבודי לאחר לא אתן…"(ישעיהו מ"ב 8).

אנו מאמינים שמה שקרה בחיי השליחים בספר מעשי השליחים יקרה גם בימינו! (מעשי השליחים ב').  גבורת אלהים תעשה זאת!  "ויעשו אותות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים. וכולם נאספו לב אחד…" (מעה"ש ה' 12).

עלינו להיות לב אחד כדי שהעם סביבנו יראו את ישוע דרכנו וירצו להאמין בו כמושיעם. "למען יהיו כולם אחד, כאשר אתה אבי, בי אתה ואני בך והיו גם המה בנו כאחד למען יאמין העולם כי אתה שלחתני". (יוחנן י"ז 21). אנו קוראים במעשי השליחים ב' 46-47: "…ויום יום היו שוקדים במקדש לב אחד… וימצאו חן בעיני כל העם. והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים". הם היו לב אחד ואלהים עשה את העבודה והביא את הצמאים לדברו עד אליהם, אמן! נכון שאנו מצווים ללכת לכל העולם ולבשר את הבשורה, אך אלהים הוא זה שפועל בלבבות ומושך את האנשים אליו ולכן הכבוד מגיע רק לו! ההתעוררות הרוחנית היאפעולת אלהים! איננו יכולים להביא אותה בכוח של עצמנו (כפי שראינו בכנס התעוררות בארץ).

יוחנן המטביל בברית החדשה הוא ההתגלמות של אליהו הנביאוהוא בא להכריז לפני בוא המשיח על תשובה לסליחת חטאים. "שובו כי מלכות השמים הגיעה" (מתי ג' 2). יוחנן המטביל היה אחד שקרא לעם לשוב לאלהים. היום אנו גוף אחדגוף המורכב מהרבה מאמינים, שמתפקידנו לקרוא לעם לשוב לאלהים ברוח ובאמת, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא ואליהו יבוא לפני היום הזה להשיב לב אבות אל בנים ולב בנים אל אבותיהם (מלאכי ג' 23,24). בינתיים עד שנראה יותר ניסים מתרחשים ע"י אלהים נשמור על יחס נכון איתובכניעה, בתשובה ובאחדות ברוח!!!

"וסוף דבר, היו כלכם לב אחד, בעלי חמלה, אוהבי האחים, רחמנים ומתקבלים על הבריות (שפלי רוח), אל תשלמו רעה תחת רעה או חרפה תחת חרפה, כי אם תברכו, מדעתכם כי לזאת נקראתם למען תירשו את הברכה." (1 פטרוס ג' 8-9). והברכה היא: "…וארפא את ארצם" – וכמובן אותם. השבח לאל!