הכל דיבורים…

מסתבר, שישנו כוח מוחשי למה שאנחנו אומרות. דיבור הוא לא סתם משהו, אלא יש לו כוח רוחני, וביכולתנו לקלל ולברך.
אלוהים ברא אותנו בצלמו, ומכיוון שלדיבור של אלוהים יש כוח, גם לזה שלנו יש, בכל מה שקשור לשלטון כאן בעולם הזה.
(למאמינים בישוע, דרך אגב, ניתן שלטון גם על כוחות רוחניים- לוקס י' 19, מתי יח' 18)

שמתן לב פעם למשהו מעניין?

* כשבלעם הולך לבלק, מלך מואב, במטרה לקלל את בני ישראל, עוצר אותו מלאך אלוהים בדרך, ומודיע לו שהוא לא הולך להגיד שום דבר חוץ ממה שאלוהים יגיד לו לומר. ("ויאמר מלאך ה' אל בלעם, לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר" במדבר כב', 35)

* בבראשית מט' 1-28, יעקוב מברך את בניו לפני מותו. אם קוראים את הברכה הזו, נדמה שבחלק מהפסוקים הוא מתאר את האופי של הבנים שלו, ובאחרים הוא מנבא להם מה יהיה בעתיד. מדוע ולמה כל מה שהוא אמר התגשם בדיוק בבניו?

* בראשית א', 2 כתוב:  "ויאמר אלוהים יהי אור. ויהי אור". אלוהים ברא את העולם בדיבור בלבד.

למה היה משנה לאלוהים מה בלק יגיד?
למה היו המלים של יעקוב חשובות לבניו? (וגם ליעקוב כשהיה צעיר היה חשוב לקבל מאבא שלו את המלים הטובות), ואיך ייתכן שהעולם נברא בדיבור בלבד?

 מסתבר, שיש כוח מוחשי למה שאנחנו אומרות. דיבור הוא לא סתם משהו, אלא יש לו כוח רוחני, וביכולתו לקלל ולברך. אלוהים יכול היה לתת לבלק להגיד מה שהוא רוצה, ובסוף לברך את עם ישראל כפי רצונו, אבל אלוהים הוא זה שברא אותנו בצלמו, ומכיוון שלדיבור של אלוהים יש כוח, גם לזה שלנו יש, בכל מה שקשור לשלטון כאן בעולם הזה. (למאמינים בישוע דרך אגב, ניתן שלטון גם על כוחות רוחניים- לוקס י' 19, מתי יח' 18)

מכירות את זה שאנשים, אפילו אלו שלא מאמינים באלוהים, אומרים:  "אמרתי שזה יקרה לי, וזה קרה…"? הכוח שבדיבור פועל גם היום.

אז מה זה קשור אלינו האמהות???

כמה כיף להיפגש, ולדבר בינינו על כל הצרות הבעיות והעבודות שהילדים שלנו גרמו ועשו בשבוע האחרון. לפעמים יש לי אפילו הרגשה, שאנחנו מנסות להתחרות אצל איזו אמא זה היה הכי גרוע, והיא תזכה לקבל את מירב הסימפטיה והעצות מהאחרות. לשבוע הזה, היא תוכרז כ"האמא המסכנה ביותר" עד שבשבוע הבא מישהי אחרת תצליח להוכיח שהילד שלה היה הכי גרוע בשבוע האחרון…  😉

לעיתים קרובות אולי יותר אנחנו אומרות לילדים שלנו: "אוף! איזה באלגניסט אתה! תראה מה עשית" או "אתה ישנון, מתי תתעורר כבר?" וגם- "אל תהיה עצלן!"  וכו' וכו'…

אבל, לא נכון לעשות כך… כשאנחנו מדברות ומתארות את כל התכונות הלא טובות של הילדים שלנו, והדברים הלא טובים שהם עשו, אנחנו בעצם מסכימות עם זה ומכריזות שזו האמת. ואז, הרבה יותר קשה להיפטר מהדברים האלה!
לפני שאתן מספרות משהו על הילדים, חישבו טוב אם זה באמת כך, ואם כדאי כך להציג את זה. לפני שאתן מאשימות את הילדים במשהו, חישבו היטב על מה שאתן אומרות.
במקום להגיד על הילד מה הוא בעינכן, אמרו לו איך אתן רוצות שיהיה.
למשל: לילד שקשה לו לסדר ולעזור בבית אמרו "עכשיו אתה מסדר. זה לא קשה ואתה מסוגל לעשות את זה. לשבת בצד כל הזמן ולא לעשות כלום זו התנהגות שמתאימה לעצלנים. ואתה, לא כזה! קדימה לעבודה".

כמובן שזה טוב לקבל עצות אחת מהשניה, לשתף כדי לקבל עזרה ועידוד, אבל העידוד שאנחנו נותנות ומקבלות אחת מהשנייה, צריך להיות שאוב מתוך דבר אלוהים, ולא מתוך ההרגשה שאנחנו המסכנות ביותר בחבורה!

למשל: אם מישהי מספרת שהיא בגמילה עם הילד שלה, וללא ספק כבר ניקתה עשרות תחתונים מרוחים בקקי, וממש ממש נמאס לה, יש לנו 2 אפשרויות:

1. להביט במבט מרחם, לנענע בראש לאות כן, ולהגיד לה, שכנראה הילד שלה הוא באמת מקרה קשה, ומה לעשות, וללא ספק היא האמא הכי מסכנה באזור.

2. להגיד לה שאנחנו מבינות, ושזו באמת דרך לא פשוטה וצרה ללכת בה, אבל יש לנו פסוק שיכול לעודד :
"…ואתה מושל בכל, ובידך כוח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל" דברי הימים כט' 12.
אלוהים מסוגל לגדל ולחזק את הילד שלה כך שתוך יום אחד הוא יהיה 100% גמול, וגם אם זה יקח זמן, אלוהים שולט בזה ויודע בדיוק למה היא והילד שלה זקוקים.

אני יודעת, שלפעמים בא לנו פשוט לשמוע ולקבל קצת סימפטיה, אבל אם נהיה מספיק מוכנות להקשיב, דבר אלוהים ייתן לנו כלי טוב יותר להתמודד עם בעיות, מאשר רק סימפטיה הנגמרת תוך כמה דקות.

אז, בואו נשים לב איך ועל מה אנחנו מדברות. מה אנחנו אומרות לילדים שלנו ועליהם, ואיך אנחנו עוזרות ומעודדות אחת את השנייה.

ולא נשכח את הפסוקים מאיגרת יעקב: "הלשון ניצבת בין אברנו המגאלת את כל הגוף ומלהטת את גלגל הוויתנו, והיא להוטה באש גיהינום. כי מן כל בהמה ועוף ורמש וחיות הים יכבש ונכבשים הם על ידי מין האדם. אבל הלשון אין אדם יכול לכבשה, אין מעצור לרעה הזו, וסם המוות מלאה. בה נברך את האלוהים אבינו ובה נקלל את האנשים העשויים בצלם אלוהים" פרק ג' 6-11.

וגם את אלה: "דבריכם יהיו נעימים בכל עת וממלחים במלח למען תדעו להשיב דבר לכל אדם" קולוסים ד', 6.

אנחנו עצמנו לא נצליח לכבוש את הלשון. אבל אם ניתן רוח הקודש לשלוט בנו, המילים שלנו יהיו טובות.

 מאמר זה פורסם לראשונה בבלוג Women, Wives & Moms.