עדת יוצאי אתיופיה בישראל גדלה: עדה בצומת דרכים

ירושלים – בקיץ 2015 פרצה סערה שהתבשלה במשך שנים רבות: מאות צעירים אתיופים הפגינו ברחובות לאחר שחייל אתיופי הוכה על ידי המשטרה. התקרית הזאת גרמה לצעירים אתיופים רבים להתפרע ולמחות נגד המקרה ונגד הרגשתם באשר לגישות הגזעניות הכוללניות כלפי עדתם.

בראיון לקהילה ניוז, סיפרו לנו כמה מאמינים משיחיים אתיופים החיים בישראל שגם הם מתמודדים עם אפליה דומה ועם יחס הנובע מדעות קדומות. הם מצליחים להתמודד עם זה טוב יותר בזכות אמונתם ובזכות התמיכה של הקהילות המשיחיות והאופי שהם פיתחו כמאמינים.

אתגר הקליטה בארץ

העולים מאתיופיה הגיעו לארץ ממדינה הנחשבת למדינת העולם השלישי בלי לדעת את השפה העברית ורבים מהם אינם בעלי השכלה. הדבר הזה מקשה עליהם את הקליטה בארץ, במיוחד משום שעליהם להיאבק בגזענות סמויה, ומה שהם חווים כעולים חדשים שונה לגמרי ממה שחווים העולים מארצות הברית, מאירופה ומרוסיה.

העדה האתיופית בישראל, המונה כ-135,000 איש, סובלת גם בקרב אנשיה ממצבים מייאשים: הורים, בעיקר גברים, מאבדים את מעמדם במשפחה משום שאינם מוצאים עבודה ואינם מצליחים לדאוג למשפחותיהם או לדבר את השפה שילדיהם לומדים בבית הספר.

"איבדנו צעירים רבים בגלל בעיות של זהות, תרבות ושפה. ההורים עדיין מדברים אמהרית אבל ילדיהם ישראלים", מספר לנו ביריל בליי, מנהיג של קהילה משיחית. "ההורים אינם יכולים לשלוט בילדיהם, כהם אינם יכולים לתקשר איתם באותה שפה".

"זה גורם לשחיקה של ההערכה העצמית ומערער את המעמדות בתוך המשפחה", אומרת ג'ניפר קפלן, ד"ר לפילוסופיה, שעובדת עם האוכלוסייה האתיופית בישראל כבר 20 שנה, ולאחרונה סיימה את הדוקטורט שלה בלימודים בין תרבותיים.

קפלן היא יו"ר "קרן שבא". זהו ארגון המתמקד בחינוך וליווי תלמידים אתיופים ומטרתו לעזור להם להשתלב ולהצליח בחברה בישראל.

"יש לנו דור שלם שכבר נולד וגדל בארץ", היא אומרת. "הדור המבוגר יותר עדיין מתקשה, הם אלה שעדיין נאבקים בבעיות הקליטה וההשתלבות בחברה הישראלית, והם נעזרים בעצות שהם מקבלים מילדיהם".

אשכול לגסה מעברי טוענת שבעיקר הגברים מושפעים מאובדן הכבוד ומהקושי לפרנס את המשפחה, מה שתורם "לפירוק התא המשפחתי".

"אנו שומעים על פירוד, גירושים, אבא שקם ועוזב את הבית ואף רצח. דבר שמשפיע על כל התא המשפחתי, לדוגמה: אימהות חד הוריות, ילדים שגדלים בלי אב או דמות אבהית, וכל השפעותיו מכך".

ביריל מצטט נתונים המראים ש-40% מהאסירים בישראל הם אתיופים. הוא אומר בנחישות: "רק ישוע יכול להושיע את העדה הזו".

"דור שהלך לאיבוד", הוא אומר בעצב. "הם פונים לסמים ולאלכוהול. וזוהי בעיה גדולה בחברה האתיופית".

אפליה מתמשכת בדור החדש

גם אתיופים שנולדו בישראל, דוברי עברית, בעלי השכלה וישראלים לכל דבר, עדיין צריכים להתמודד עם אפליה ועם דעות קדומות.

"כמו כל אתיופי פחות או יותר, אני חושבת שכן נתקלים בסיטואציות שונות של 'גילויי גזענות' או יותר נכון להגיד בורות כלפי התרבות ומי שאנחנו". אומרת מעברי, מאמינה משיחית.

כיום היא בת 22. היא עלתה לארץ מאתיופיה עם משפחתה בגיל 7. לדבריה, הגזענות מתחלקת לשני סוגים: גזענות ישירה, בוטה, מכוונת ומשפילה.

"ויש גזענות המחופשת ל'נאורה'- במילים אחרות, הגישה שאומרת 'הם עלו מאפריקה הם צריכים עזרה, לא יודעים יותר מדי, מסכנים'. נכון, כן צריך עזרה אבל זה מהבנה שהאדם הזה עלה למדינה זרה בלי מושג על התרבות, החברה, השפה ומנהגיה, וזה לא בהכרח כי הוא טיפש או פחות מסוגל".

רות, בשנות העשרים לחייה, נתקלה לראשונה בדעות קדומות כשהתחילה ללמוד בבית הספר. היא עדיין נתקלת בדעות קדומות מדי פעם, אבל כמאמינה משיחית היא מתמודדת איתן אחרת.

"חשוב מאוד לא להפנים אותן ולגרום להן לשנות אותי", היא מספרת לנו. "הסליחה היא אחד העקרונות העיקריים של המאמינים. זה עוזר לנו להימנע מהתחושה שגורמת לנו לחשוב שאנחנו קורבן".

היא נזכרת שבילדותה נידו אותה הילדים בבית הספר.

" גם בתי הספר לא עזרו. הם הניחו שכולנו עניים ונתנו לנו אוכל, והדבר הזה הבדיל אותנו משאר הילדים וגרם לנו להראות נזקקים ונחותים", היא מספרת.

"כיום רואים את זה פחות, אבל אני עדיין נתקלת באנשים שחווים מקרים דומים למקרים שחוויתי אני".

קהילות על פרשת דרכים

לפי מחקרה של קפלן יש בישראל לא יותר מ-900 יהודים משיחיים, יוצאי העדה האתיופית. נכון לשנת 2014 כ-700 מהם השתייכו ל-13 קהילות משיחיות אתיופיות, ואילו 120 השתייכו לקהילות דוברי עברית. האתיופים המשיחיים בארץ מהווים 0.01% מסך כל האוכלוסייה, ו- 4.7% מסך המשיחיים באופן כללי.

הרבה קהילות משיחיות דוברות אמהרית נמצאות בפרשת דרכים. בעוד הדור של ההורים ושל הסבים והסבתות מרגיש בנוח יותר להתפלל ולהלל באמהרית, הילדים שלהם מעדיפים ללכת לקהילה דוברת עברית, שקל להם יותר להתחבר אליה כישראלים.

"המנהיגים דוברי האמהרית מודאגים ועושים כמיטב יכולתם כדי לגשר על הפער", אומרת קפלן. "אם לא תהיה הסתגלות לשפה, אז יחולו בעתיד שינויים משמעותיים בקהילות דוברות האמהרית ותחול ירידה בכמותן".

בליי מנהיג הקהילה המשיחית "לפיד גדעון" מודע לכך מאוד. קהילתו משרתת את המאמינים דוברי האמהרית מאזור נתניה, תל אביב, ירושלים, אשדוד ורמלה.

"ההכנסות נמוכות מאוד. לדוגמה, רשת הקהילות בארץ יכולה לתמוך כספית במנהיג אחד מכל חמש קהילות", הוא אומר. "אנחנו רוצים להעצים את הצעירים שלנו, אבל אנחנו צריכים יותר כסף ויותר עובדים".

דו שיח גם הוא הכרחי.

"הבסיס הוא הבעת עניין – לא ממקום של שפיטה וגאווה, אלא ממקום של אהבה שרוצה להבין ולשמוע ולעזור לאחים מאמינים ובכללי בחברה", אומרת מעברי. "זה יוביל ליצירת רשת וקרקע פורייה לשיחות, לייעוץ, לתמיכה ואף שותפות בעבודת המשיח, בין הקהילות המקומיות האתיופיות לשאר הגוף, דבר שעדיין לוקה בחסר – האחדות בין הגופים".

עם כל האתגרים שאיתם מתמודדים המשיחיים יוצאי העדה האתיופית, יש גם נתונים מעודדים:

לפי מחקרה של קפלן, שיעור האבטלה מזעזע בקרב היהודים האתיופים והוא עומד על 20.6% לעומת שיעור האבטלה בקרב המשיחיים, חברי הקהילות דוברות אמהרית, העומד על 7% בלבד – בדומה לשיעור האבטלה הארצי.

"בתוך אותה אוכלוסייה אתיופית המתמודדת עם אותם האתגרים, המאמינים המשיחיים מראים את ההצלחה הרבה ביותר", אומרת קפלן לצוות קהילה ניוז. "הם מהווים דוגמה ליהודים יוצאי העדה האתיופית הנאבקת. ההצלחה שלהם אומרת: 'עשינו את זה וכך עשינו את זה, ואם אנחנו יכולים, אז גם אתם יכולים'".

"יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים. מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה" (תהלים ס"ח 33-32).

"מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ עֲתָרַי בַּת-פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי" (צפניה ג' 10).