נקודת מבט קצרה מבפנים על פרשת אלאור אזריה

כעשרה חודשים לאחר שירייה אחת הסעירה מדינה שלמה, הגיע משפטו של סמל אלאור אזריה להכרעתו. בהקראת הכרעת הדין דחה בית הדין הצבאי בקריה את כל טענות ההגנה ואת גרסתו של החייל היורה והרשיע אותו בהריגה.

אזריה כאמור, ירה למוות במחבל מנוטרל בחברון לפני כשנה. מקרה זה תועד על ידי תושב העיר והסרטון שהפך פומבי, עורר מהומה וחולל סערה שטלטלה את הצבא, הציבור הישראלי והמערכת הפוליטית. מחוץ לבית הדין אתמול התקיימו התפרעויות אלימות בקרב מאות בני אדם שהגיעו למקום להפגין ולהביע את תמיכתם בחייל.

"זהו יום קשה וכואב לכולנו – בראש ובראשונה לאלאור ולמשפחתו, לחיילי צה"ל, לאזרחים רבים ולהורים של חיילינו, ואני בתוכם. אני קורא לכל אזרחי ישראל לנהוג באחריות כלפי צה"ל, מפקדיו והרמטכ"ל. יש לנו צבא אחד שהוא בסיס לקיומנו. חיילי צה"ל הם הבנים והבנות שלנו, והם חייבים להישאר מעל לכל מחלוקת". אומר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.

במדינתנו קיימת אווירת אחדות ורצון עז ש"לא להשאיר אף אחד מאחור" ושה"חיילים הם הבנים של כולנו". אווירה זו חשובה בכל כך הרבה רגעי מלחמה ואסון וזהו גם אחד היתרונות הבולטים שלנו כעם. השליחות, האחדות. עמנו משתוקק לעמוד אחרי חייליו ולא לנטוש אותם ברגעי משבר. קיימות כל כך הרבה דעות בנושא ונעשו ברחבי הרשתות החברתיות לא מעט הקבלות בין הסיפור הזה לבין סיפורים שונים בכתבי הקודש. כל כך הרבה דעות קיצוניות לכאן או לכאן, נאמרו דברי הרס ופגע וגם דברי חכמה ושלום.

אספנו לכם כמה תגובות של חיילינו המשיחיים בסדיר ובמילואים בעניין זה:

מתן אוחנה, קצין במיל': לכל אחי ואחיותי המשיחיים!!
למי שמכיר אותי אני לא מרבה לכתוב פוסטים אבל ביממה האחרונה הייתי עד לתופעה מטרידה שמחלחלת לגוף המשיח שלנו.
הגעתי עד דמעות כשראיתי פוסטים קיצוניים של אחיי ואחיותיי לאמונה ביממה האחרונה.
אנחנו מאבדים הבנה מקראית! מאבדים זהות! מאבדים אהבה!
לא משנה זכאי, אשם, חגורת נפץ, חי, מת, שלנו, שלהם..
אל לנו להשתתף במצעד השנאה, הרשע, הצביעות, המחלוקות שמתקיים עכשיו בעם ישראל!!
ישוע לא דיבר פוליטיקה, לא לאומנות, לא נהלי פתיחה באש, לא שמאל ולא ימין אלא יחסי אדם לאלוהים ואדם לאדם.
כל סיפורי התנ"ך למניהם והקבלותיהם למצבנו אנו לא רלוונטיות ובעייתי מאוד שנכנס לשם.
ישוע כן דיבר אהבה, לתת את הלחי השניה, לאהוב את האויבים ולהתפלל עבורם.
את כל זה אני אומר לא ממקום "נאור" ומתיפייף אלה ממקום שרוצה להיות עדות, אור ומלח לאלוהים בעולם חשוך וחוטא.
האור שלנו הוא דרך אהבה, חמלה לכל צד, עזרה במעשים והכי חשוב תפילה לישועה עבור אוייבנו ותפילה לישועה עבור עמנו להכיר את המשיח ישוע!!
כי באמת כל שיח אחר לא שווה כלום!
"ועתה שלוש אלה תעמודנה האמונה והתקוה ואהבה והגדולה שבהן היא אהבה" (קורינתיים י"ג 14)

גרג וויליאמס, סמ"ר בשירות סדיר: מתחילת שירותי הצבאי ביחידה קרבית לימדו אותי על רוח צה"ל ועל הוראות פתיחה באש, זה לא באמת משנה אם אני מסכים איתם או לא, אבל ידעתי לאן אני נכנס ולחוקים שאחריהם אני צריך לציית, מה שקרה בפרשה של אלאור עזריה הוא עבירה על החוק ולקיחת החוק לידיים בגלל שלא היה למחבל יכולת להמשיך לפגוע בעוד אנשים. אני חושב שאלאור צריך לקחת אחריות על מעשיו ולקבל את העונש שיביאו לו.

אלי חייטוב, סמל בשירות סדיר: הרבה שואלים אותי "מה אתה היית עושה במקומו?" אני חושב שזו לא השאלה הנכונה. אני לא יודע איך הייתי מתנהג שם במקום אלאור. תודה לאל לא חוויתי אירועים כל כך קשים. פה ושם זרקו עליי ועל החברים שאיתי בקבוקי תבערה, בלוקים, קרמיקה. אבל לא הייתי במצב של אזריה. כן זה מצב מאוד מורכב מוסרית. אבל השאלה היא לא מה הייתי עושה. השאלה היא מה הוא הדבר הנכון לעשות. אני למדתי בטירונות שהרג הוא מוצדק כשיש: אמצעי, כוונה ויכולת. אני תומך במוות למחבלים. אבל אסור לי לקחת את החוק לידיים.
אני לא יודע כמה מגיע לו להיענש. אני יודע שהמעשה שהוא עשה זו סטייה מהנורמה. והנורמה היא שאין לפתוח באש בבן אדם שלא מהווה יותר איום. ולגבי כל הנסיונות להצדיק את המעשה שלו בעזרת מקרים מהתנ"ך. חשוב לזכור להבדיל בין המצוי לרצוי. לא כל מה שהכתובים מתעדים בהכרח אותם הם מעודדים. ואם כבר מדברים על הכתובים, אני דווקא נזכר בדוד שהיו לו את כל הסיבות להרוג את שאול כשהגיע מאחוריו במערה…

בואו נזכור להתפלל יום יום עבור עמנו, עבור חכמה לרשויות ועבור מערכת המשפט והצדק בישראל וכמובן שגם עבור חיילנו היקרים.

"התנהגו נא כבני האור, כי פרי האור הוא כל טוב וכל צדקה ואמת. בחנו והוכחו מה רצוי בעיני האדון" (אפסים ה' 8-10)