קורות-חיים

כל אחד מאיתנו וודאי חווה פעם תקופת ביניים. לפני צבא, אחרי לימודים, לפני טיול או במעבר דירה.
כחייל משוחרר המנסה את צעדיו הראשונים בעולם האמיתי (זה שחיילים מכנים "האזרחות"), התיישבתי אחר כבוד ליד המחשב, והתחלתי לכתוב קורות חיים.

יש משהו מרתק בנסיון לתמצת את עצמך לתוך עמוד אחד. בלחיצות ספורות על המקלדת אתה מקצר שנים של לימודים. עוד כמה הקשות ושלוש שנות שירות צבאי נדחסות להן לארבע או חמש שורות.
התהליך הזה גרם לי לחשוב על משה (רבנו, מספר שמות). כיצד היה מרגיש לו היה צריך לכתוב את קורות חייו כאשר התקרב לגיל שמונים? חצי משנותיו בילה באיגרא רמא, ובחצי השנה במעמקי בירא עמיקתא. יוסף בנו של יעקב, כאשר ישב בתאו בכלא כיצד היה כותב הוא את קורות חייו?
במבט לאחור, הרי ברור לנו שהתהליך שהם עברו היה כדי להכשירם, כל חלק היה שורה נוספת ברקמה האדירה שרקם אלוהים בכבודו.

כאשר המשכתי להשתעשע עם הרעיון הזה, התחלתי לחשוב על מי שקורא את קורות החיים.
אם הייתי איש משאבי האנוש נאמר, או המנהל שאל שולחנם מגיעים קורות החייםמה הייתי חושב על משה? האם רועה הצאן יכול להנהיג עם? אולי עדיף לקחת איזה דיפלומט ששימש כנציג הסתדרותהעבדים העבריים מול המצרים? בטח לדיפלומט תהיה יכולת טובה בהרבה בדיבור מול פרעה
מעניין שבדילמה דומה נתקל שמואל הנביא, כאשר נשלח למצוא את המלך הבא של ישראל. אחרי הכישלון המהדהד של שאול, ללא ספק העם היה זכאי למנהיג רציני.
"
וַיְהִי בְּבוֹאָם, וַיַּרְא אֶת־אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְהוָה מְשִׁיחוֹ׃"
שמואל התלהב: כבר בנסיון הראשון הצלחתי למצוא את המלך! אבל אלוהים צינן את התלהבותו במהירות.
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל, אַל־תַּבֵּט אֶל־מַרְאֵהוּ וְאֶל־גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב׃וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי, לֹא־בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה׃ "
אפשר רק לדמיין את התחושה המוזרה שלפתה את בטנו של שמואל. אלוהים טעה? איך ייתכן שכולם לא מתאימים?!
"
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר, עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא־נָסֹב עַד־בֹּאוֹ פֹה׃ ". את הסוף אני בטוח שכולנו מכירים.

אני חושב שלב העניין הוא קנה מידה. לעתים קרובות מדי אנו נוטים להתבונן במציאות בעיניים שלנו. אם העניין הוא סקירת חיינו עד כה, תוך תחושה ש"מישהו טעה אי שם בדרך", ש"אין סיכוי שאלוהים באמת התכוון לזה" או אם העניין הוא הרגשה ש"אנחנו יודעים מה יכול להיות טוב יותר" לאחים ואחיות באדון. שהדבר שהם באמת צריכים זה עצה ממני, שכמובן יודע מה יש לעשות
בואו נזכור ש"לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה". אלוהים הוא היחיד שרואה את המציאות בקנה המידה האמיתי, הגדול.
איזה חסד אדיר הוא עושה איתנו כאשר הוא מציע לנו ללכת בדרכיו. מעניין לחשוב על זה ככה, לא? המהנדס הטוב ביותר ביקום מציע לנו דרך שהוא תכנן בעצמו, במיוחד בשבילנו.
עלינו רק להרים את הרגלייםולצעוד קדימה.

——————————————————————————————————
פינת האקדמיה של נועם:
והפעם: מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
מקורו של ביטוי זה הוא בשפה הארמית, והוא נמצא בתלמוד. פירושו 'מגג גבוה לבאר עמוקה'.
ביטוי זה מוביל אותנו למילה מעניינת: ייתכן ושמתם לב כי המילה בור (כמו בור מים) נכתבת בתנ"ך לפעמים כבֹּאר. המילה מזכירה לנו בְּאֵר, ולא סתם הדבר. גם המילה בַּיִר (ירמיהו ח' 5) והמילה הארמית בירא – מקורן במוצא אחד.