מה "הסוד" של הפסטיבל?

פסטיבל זהו שמו העממי של פרויקט הפקת מחזות זמר משיחיים בחסות האגודה הארץישראלית של היהודים המשיחיים. במרץ השנה הפרויקט מציין עשור למופע הראשון שהתחיל את דרכו כאלטרנטיבה משיחית ל"פסטיגלים" של חנוכה, ומכאן הכינוי – הפסטיבל. למרות התמימות והבוסריות של הצגת תיאטרון משיחית ראשונה מסוגה בארץ, אפקט הנס שאלוהים חולל היה כה מורגש, שהמארגנים והיוצרים וגם הקהל הבינו מיד את הצורך והחשיבות של אירוע שכזה בהווי המשיחי הישראלי וכמה אדיר הכלי הזה לעידוד, לגדילה רוחנית, לחשבון נפש ואף לבישור.

הפסטיבל פרץ את גבולות תפיסתנו המקובעת לעיתים באשר לאומנויות וסגנונות שונים המקובלים יותר או המקובלים פחות לא רק בעבודת האלוהים, אלא גם בחייו הפרטיים של מאמין, כמו תיאטרון, סגנונות ריקוד ומוסיקה מגוונים. אולי דווקא בגלל זה זכה הפסטיבל להכרה רבה בקרב הילדים, בני הנוער והצעירים והפך למקור השראה וגדילה רוחנית. במבחני בד לקראת מופע חדש אנו פוגשים צעירים שמספרים על כך ש"גדלו" על שירי וסיפורי הפסטיבלים, כמה אלה היו משמעותיים בהתפתחות חייהם הרוחניים, ושאיפתם להשתתף בפסטיבל היא כדי לחזק אחרים ולהשפיע על חייהם. הרי, כדי לחולל שינוי – בחברה, בחשיבה, ובעיקר בלב – דרוש אומץ, ובמובן הזה, מופעי הפסטיבל הפכו לחלוצים אמיצים בהצעת דרכים חדשות ללמוד אודות אלוהים, אודות עצמנו וגם לבשר מהבמה. זו גם הזדמנות להציב בפנינו, קהל המאמינים, מראה: לבחון את ליבנו, את אמונתנו, את התנהגותנו, שלא בדרך ביקורתית, אלא אמפטית, אוהבת, וגם הומוריסטית.

עד כה הועלו חמישה מחזות מקוריים. ארבעה נכתבו בהשראת סיפורים מהכתובים והאחרון, "הסוד" שהועלה במאי 2016, נכתב בהשראת סיפוריהם של שני אנשים מאמינים בישוע שגדלו בארץ בשנים שהמדינה הצעירה עוד אספה את שברי ופצעי השואה וה"נצרות" הייתה נתפסת כאם כל הרוע והאכזריות. בחירה זו של עלילת מחזה ה"סוד" הייתה בגדר ההימור. זו הפעם הראשונה שהפסטיבל יצא מהמקום הבטוח של הצגת סיפור מהכתובים. מצד אחד נוצר חופש להתוות את סיפור העלילה, את קוי האופי של הדמויות, את הדיאלוגים לפי ראות עייני היוצרים. מצד שני, אבד העוגן של דבר האלוהים שתמיד היווה את המסגרת הבטוחה לעלילה. לפתע נשארנו עם עצמנו, בלי גיבורי האמונה, בלי מלכים ונביאים, בלי העלילות המופלאות של התנ"ך והברית החדשה. האם פעולות אלוהים כאן בקרבנו, בארץ ישראל, יכולות לרגש וללמד אותנו כמו שיכולים סיפורי הכתובים? קהילת המשיח בארץ אמנם צעירה יחסית, אך יש לנו מורשת וחלוצי אמונה שאלוהים פעל בהם בגבורה כאשר הגיעו לארץ לבשר את בשורת המשיח ולהקים קהילות.

אז מה הסוד של "הסוד"? סיפור עלילה המתייחס לסוד ששמרה הדמות הראשית מלחשוף לחבריה בפנימייה והוא – אמונתו בישוע. במהלך המחזה הוא מפנים את המשמעות סוד הישועה ומשמיע באוזני חבריו את הבשורה "שהיא כח האלהים להושיע את כל מי שמאמין".

אבל מה סוד "ההצלחה" (שהמדד שלה רוחני בלבד, כמובן) של "הסוד" ושל הפסטיבלים שלפניו? בתור בימאית ויוצרת המחזה (יחד עם הבימאית דינה לוקץ) אין לי תשובה מוחצת גם אחרי עשור של עשייה. יש סודות שאלוהים מעלים מאתנו. אנו נדרשים לשמור על תלות מוחלטת בו ולא בכשרונות המדהימים שאנו פוגשים במסגרת ההפקה, ולא בניסיון המקצועי ואפילו לא בקהל המאמינים האוהד. אנחנו כן מצטיידים באמונה, באומץ, בנחישות, בנכונות לנתינה וכמובן באהבה. אבל למדנו לגשת ליצירה כ"טאבולה ראסה": מוחקים את ניסיון העבר מהזיכרון, כדי לתת לאלוהים את המקום להדריך אותנו וליצור דרכנו דבר חדש ומופלא.

לפני כחודש וחצי נערכה השקת הדי וי די של "הסוד". רבים לא יודעים שהעבודה לא מסתיימת עם מחיאות הכפיים והורדת המסך. העבודה ממשיכה גם כחצי שנה לאחר המופע: החזרת ציוד ואיחסון תפאורה, הכנת הדיסק והגרפיקה, עריכות וידאו, מיון תמונות, טיפול בזנבות מנהלתיים, ובין היתר, גם אירגון אירוע ההשקה אליו מוזמנים כל היוצרים, המשתתפים והצוותים הטכניים. יש לנו זכות גדולה לשתף פעולה עם אנשים לא מאמינים בישוע ונותרו קשרים מקצועיים ואישיים נפלאים עם כמה מהם שתמיד שמחים להגיע להשקות.

אירוע ההשקה הוא בעצם פגישת מחזור מבורכת עבור כל המשתתפים ויש התרגשות לקראת הצפייה במופע, שבעצם אף אחד מהשחקנים לא ראה, כי כולם היו על הבמה ומאחורי הקלעים. אבל בנוסף, זו גם הזדמנות לפתוח את הלב ולשתף אחרים ב"סודות" אישיים שחווינו במהלך העבודה. כך, הבימאיות מנצלות את ההזדמנות לספר על סוד התהוות רעיון הפסטיבל שלעיתים מתחיל במקומות ומצבים לא שגרתיים, וכיצד בדרכים נסתרות אלוהים מוביל את היוצרים אל הרעיון. כמו כן, זו הזדמנות לתת סיכום לתהליך ייחודי שעברו יחד ולחלק את התחושות האישיות, להודות, לפרגן ולתת חזון למועד. גם אבי הפרויקט, חנן לוקץ, לא מפספס הזדמנות להזיל דמעה של התרגשות לאור נפלאות האלוהים בכל הפקה והפקה.

play-198

מספר שחקנים חולקים את חווייתם האישית. דניאל קלישר, שגילם את הדמות הראשית מספר: "גבריאל (הדמות הראשית) עבר בדיוק את מה שאני עברתי בתקופת נעוריי. גם אני הייתי בן של רועה קהילה וידעתי את כל האמת, אבל חששתי מלספר על האמונה בבית הספר, ואף אחד לא ידע על אמונתי. הרגשתי חיבור מאוד חזק עם הדמות והבנתי שזה באמת מאלוהים."

מוטי וקנין הצטרף לצוות השחקנים בין האחרונים. חיפשנו מישהו שיוכל לגלם אבא מבוגר ממוצא מזרחי. לא ידענו שסיפורו של יחזקאל, אביו של דמות ראשית נוספת בהצגה, היא העתק של סיפור החיים של אביו של מוטי. מוטי סיפר בהשקה: "כשקיבלתי את תיאור התפקיד של יחזקאל, נפקחו עיניי! גם לאבי יש ילד אחד (אני) וגם הוא ממוצא מזרחי, אינו שומע טוב, מבוגר יחסית ומתנגד בתוקף לאמונתי בישוע. הבנתי שאני בעצם הולך לגלם את אבי ושזו תהיה הזדמנות להשמיע לאבי את הבושרה באופן יצירתי, הרי הוא יגיע לראות את ההצגה…"

sneak-peek-26

ובכן, רבים הסודות של הפסטיבל, אבל הגדול מכולם זה העובדה שאת הפרי האמיתי לעולם לא נוכל לכמת או להיחשף לכל ההשפעה שיש לפסטיבל. אנו שומעים מדי פעם כמה זה עודד נער זה או אחר, או מה אמר מנהל בית הספר שצפה במופע וראש עיריית X שצפה בדי וי די. המופע אף יוצא אל מחוץ לגבולות ישראל ומתורגם לשפות אחרות.

תודה לאל שלעולם לא נדע את כל סודות הפסטיבל, כדי שאלוהים יקבל את כל הכבוד והתפארת, וכדי שלא נתגאה ונימצא ענווים וראויים ליצור את הפסטבל הבאה.

למעוניינים ברכישת הדי וי די החדש של "הסוד" ושל המופעים הקודמים, ניתן להזמינו בקישור הבא:

http://www.mjai.co.il/products-for-sale.html