אל שדי – אל סימביוטי

“וואה, וואה, וואה" (בכי של תינוק נשמע מהחדר) אמא בסלון מנסה לשתות כוס תה עם אמה, שומעת אותו בוכה… "אני לא מבינה מה קורה לו, הוא כבר ממש ישן כשהשכבתי אותו במיטה. זה פשוט קורה כל פעם מחדש, הוא לא מוכן להיות שם לבד, רק רוצה לישון כשהוא קרוב אלי וכשהוא יונק הוא נרדם הכי טוב. הוא יכול להשאר על הידיים שלי שלוש שעות בשינה עמוקה, ברגע שאני מנסה להשכיב, מתעורר, בוכה והכל משתבש…"

ככה נראים חייהן של אמהות רבות לתינוקות בני יומם, כאשר הן מנסות להבין מה קורה עם התינוק החמוד שלא יודע לדבר אבל יודע "טוב מאוד" לבכות ולהביע את חוסר הסכמתו למצבים כמו לדוגמא להשאר לישון לבד במיטה. למרות שזה הוא נושא שמעניין ואפילו מדאיג מספר אמהות, הכתבה הזאת לא עוסקת בהמלצות לשינה עמוקה בלי הפרעות או עצות על איך להתמודד רגשית עם חוסר האונים שנוצר כאשר לא יודעים מה לעשות עם תינוק בוכה. בהזדמנות זאת חשוב שנבין יחד מה עובר במחשבות של תינוק שרק נולד ואיך נקשר מחשבות אלה לאופי של אלוהינו שבשמיים.

פסיכולוגיה התפתחותית היא אגף בפסיכולוגיה שחוקר את התפתחות האדם בתחום הקוגניטיבי, רגשי, חברתי, פסיכולוגי, ועוד… חוקרים רבים בתחום הסכימו שתינוקות בתחילת חייהם לא מסוגלים לראות בעצמם אישיות פרטית, כלומר, לא רואים "אני" אלה הם חושבים שהם וה"אחר" (בדרך כלל האמא) הם בן אדם אחד, גוף אחד, ראש אחד, יצור אחד. זו חוויה שקוראת בדרך כלל לפני איזשהי סוג של פרידה שמתחילה כאשר התינוק מתחיל לגבש עצמאות ומבין שהוא יכול לבצע דברים בעצמו וכבר לא זקוק ותלוי ב"אחר".

אצל תינוקות שניזונים אך ורק מחלב אם החוויה יכולה להיות עוצמתית יותר מכיוון שנוצרת כאן תלות הישרדותית. התינוק חייב את האמא בשביל לשרוד: יש שני גופים (אמא ותינוק) ואחד מהם תלוי עד מוות בשני. אם התינוק לא יקבל מזון מאימו, ימות. יש כאן מעין סוג של קשר סימביוטי (המילה סימביוזה לקוחה מתחום הביולוגיה, היא מגדירה יחסי גומלין בין מינים הנמצאים צמודים, חיים בשיתופיות ותלויים אחד בשני). אבל מה שמעניין כאן זה שהמזון שהתינוק כל כך זקוק לו נמצא בשדיים של אימו, מה שבטוח, לא בטעות, פיזית זה גם אחד האזורים הקרובים יותר ללב. חשוב לציין את שורש המילה שדיים -שד- מה שמזכיר לנו את אחד השמות המוכרים של אלוהינו, "אל שדי".  

בפעם הראשונה שאלוהים מציג את עצמו מול אברהם כ"אל שדי" זה כשהוא מדבר איתו על הבן שהוא מבטיח שהוא יתן לו. "ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז 1) ההבטחה הזאת מתקשרת באופן טבעי לתמונה של האם המניקה עם התינוק בזרועותיה, כי במקרה זה, אלוהים רצה לשכנע את אברהם שהוא יספק את בן ההבטחה, לא משנה מה גילו של אברהם ומה גילה של שרה.  הוא יתן לו את הילד והוא ידאג שלילד לא יחסר כלום, אפילו ששרה כבר לא אישה צעירה ואולי לא תוכל להניק את התינוק, אלוהים ידאג, הוא יראה, הוא יספק, הוא "שדי". ממש כמו שד מלא בחלב בשביל התינוק הרעב, יחד עם זרועות אוהבות המוכנות לענות לשאר צרכי התינוק.

אז מה נותר לנו לחשוב על האל? הוא תכנן שכך יהיה, תינוק יונק המוצא בקרבת אימו את שלמותו, עד כדי כך שלא מבחין בין השניים. הוא רצה שנבין מההתחלה שככה הוא רוצה שאנחנו נהיה עימו, שלא נתקיים בלעדיו, שנהיה תלויים בו עד מוות, שבלי "שדי" לא נמצא מזון משום סוג אחר מהטוב לנו, המזון הרוחני שרק האלוהים יכול להעניק לנו. הוא רוצה להיות לנו ל"אל שדי" כי הוא רוצה שנחווה בו את הסימביוזה החזקה ביותר שלא תתן לנו אפשרות לחוות את עצמינו בלעדיו. ככה אהבתו של אל שדי.