מיוחד ליום השואה: סיפורו של סימי

יום אחד, בסתיו 1942, הוזמנה טרוס מאיירינק, בת 23, לביתו של ארוסה, משום שהיה עליהם להראות לה משהו. ה"משהו" התברר כילד יהודי בן שלוש, העונה לשם סימי, הוא ישב על מיטה באחד החדרים האחוריים של בית סלדרינג. הילד נזקק בדחיפות למסתור – האם היא מכירה מישהו? קבוצת ההתנגדות של אמסטרדם לקחה אותו לחלק המזרחי של המדינה, שם הוא הופקד למשפחת סלדרינג בארנהם לכמה ימים בלבד, עד שאפשר יהיה למצוא לו מקום בטוח יותר. למשפחת סלדרינג הייתה חנות שבה אנשים רבים נכנסו ויצאו, ולא יכלו להחזיק אותו.

סימי הקטן התגלה כשמחה לובל (לימים, לייבל), יליד 1939 אמסטרדם. אביו, ישראל חיים לובל, יליד 1912, נעצר ברחוב, בסוף הקיץ של שנת 1942, כאשר הגירושים של היהודים למחנות במזרח היו בשיאם. האב גורש לאחר מכן לאושוויץ, שם נספה ב-31 בינואר 1944. אמו של סימי לאה החליטה אז לנסות למצוא מקום מסתור לבנה הקטן. היא מצאה מקום לילד; אך מיד לאחר מכן הוא הוסגר ונלקח לבית ילדים באמסטרדם, אזור להחזקת ילדים יהודים שנתפסו ע"י הנאצים. לקראת סוף שנת 1942 הוא הועבר משם לארנהם.

כאשר התעמת עם המצב הזה, שאלה טרוס מאיירינק את הוריה אם הם מוכנים לקחת את הסיכון ולהסתיר את הילד בביתם. אביה, הנדריק מאיירינק, היה מנהל סמינריון למורים באיי הודו המזרחית, ועם שובו נבחר לבית הנבחרים בהולנד, הוא היה גם פעיל בהתנגדות המקומית מאז תחילת הכיבוש. עם זאת, הוא בתחילה היסס שכן רבים ביקרו בביתם, כולל אנשים שלא הכיר. נוסף על כך, אחד מבני מאיירינק הסתתר לאחר שלא התייצב לעבודות כפייה ובנו הנוסף נכלא בידי היפנים במזרח הרחוק. עם זאת, באותו ערב, לפי המנהג בבית משפחת מאיירינק קרא הנדריק מכתבי הקודש:

31 "כַּאֲשֶׁר יָבוֹא בֶּן־הָאָדָם בִּכְבוֹדוֹ וְכָל הַמַּלְאָכִים אִתּוֹ, יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ וְיֵאָסְפוּ לְפָנָיו כָּל הַגּוֹיִים. 32 אָז יַפְרִידֵם זֶה מִזֶּה כְּרוֹעֶה הַמַּפְרִיד אֶת הַכְּבָשִׂים מִן הָעִזִּים 33 וְיַצִּיב אֶת הַכְּבָשִׂים לִימִינוֹ וְאֶת הָעִזִּים לִשְׂמֹאלוֹ. 34 יֹאמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַנִּצָּבִים לִימִינוֹ, 'בּוֹאוּ בְּרוּכֵי אָבִי וּרְשׁוּ אֶת הַמַּלְכוּת הַמּוּכָנָה לָכֶם מֵאָז הִוָּסֵד תֵּבֵל, 35 כִּי רָעֵב הָיִיתִי וּנְתַתֶּם לִי לֶאֱכֹל, צָמֵא הָיִיתִי וְהִשְׁקֵיתֶם אוֹתִי, עוֹבֵר אֹרַח הָיִיתִי וַאֲסַפְתֶּם אוֹתִי, 36 עָרוֹם ־וְהִלְבַּשְׁתֶּם אוֹתִי, חוֹלֶה הָיִיתִי וּבִקַּרְתֶּם אוֹתִי, בְּמַאֲסָר הָיִיתִי וּבָאתֶם אֵלַי'. 37 יַעֲנוּ הַצַּדִּיקִים וְיֹאמְרוּ אֵלָיו, 'אֲדוֹנֵנוּ, מָתַי רָאִינוּ אוֹתְךָ רָעֵב וְהֶאֱכַלְנוּ אוֹתְךָ, אוֹ צָמֵא וְהִשְׁקֵינוּ אוֹתְךָ? 38 מָתַי רְאִינוּךָ עוֹבֵר אֹרַח וְאָסַפְנוּ אוֹתְךָ, אוֹ עָרוֹם וְהִלְבַּשְׁנוּ אוֹתְךָ? 39 וּמָתַי רָאִינוּ אוֹתְךָ חוֹלֶה אוֹ בְּמַאֲסָר וּבָאנוּ אֵלֶיךָ?' 40 יָשִׁיב הַמֶּלֶךְ וְיֹאמַר לָהֶם, 'אָמֵן, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם לְאֶחָד מֵאַחַי הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה לִי עֲשִׂיתֶם'. (מתי כ"ה)

בתגובה טרוס שאלה את אביה מה זה עתה קרא? אביה סגר את הספר וקרא לה לקחת את הילד, על אף הסיכון הכרוך בכך. טרוס יצאה אל חמה וחמותה העתידיים שלה ולקחה את סימי, שמעתה ואילך הפך ל"נסיך הקטן" בבית משפחת מאיירינק. הוא היה מוקף באהבה של כל בני המשפחה, ומעולם לא נעלם מעיניהן של בנות מאיירינק, טרוס ואחותה הצעירה, אז בת ה-17, אנני.

סיפור פוברק לשם כך: סימי היה בן למשפחה שנספתה בהפצצת רוטרדם שהמאיירינקים הכירו בהודו המזרחית. בני משפחה וחברים קיבלו זאת ללא היסוס. תמונה, המראה תלמיד לשעבר, אשתו וילדו הקטן, שנראה דומה מאוד לסימי, הוצגה בסלון כדי לאמת את הסיפור.

בקיץ 1944 השתלטו הגרמנים על ביתם של מאיירינק והם עצמם עברו לחברים. לאחר מכן, בספטמבר 1944, כשהקרבות התקרבו לארנהם, נצטוו כל תושבי העיר להתפנות. המאיירינקים מצאו מקום בוולפ הסמוכה, יחד עם סימי. באותו זמן הצטרפה גם נערה יהודייה בשם טינקה, עד לשחרור האזור באפריל 1945. העובדה שכולם שרדו נראתה על ידי המאיירינקים כיד המנחה של אלוהי ישראל.

סיימון נשאר כמה חודשים עד שאמו, ששרדה במחבוא סמוך, באה לאסוף אותו. זמן קצר לאחר מכן הם עלו לישראל והמגע אבד. ב- 1992 פרסם סיימון מודעה בעיתון הולנדי, שחיפש את טרוס ואנני – השמות היחידים שזכר. הם ראו את המודעה והקשר התחדש מאז ועד היום.

ב -27 בינואר 2008, יד ושם הכיר בהנדריק יוהאן וילם אדריאן מאיירינק, אלטייה יוהאנה מאיירינק-בוזה ובתם טרוס מאיירינק כחסידי אומות העולם.

  • הסיפור עולה לאתר בברכתה של אינקה דה-בוק, בתה של טרוס מאיירינק. היא ממשיכה לספר את סיפור משפחתה בבתי ספר תיכוניים ובהזדמנויות רבות אחרות.
  • הסיפור תורגם מאנגלית מהמאגר העשיר של מוזיאון יד ושם. נוספו פסוקים מהברית החדשה ובוצעה עריכה קלה.
  • בתמונה סימי הקטן יחד עם אמו. באדיבות אינקה דה-בוקס.
שיתוף
Arthur Schwartzmann grew up in Israel. He spent four and half years in the service, operating the Iron Dome. It was during that time that he became a Believer, after reading the New Testament. He has completed a degree in Practical Engineering and in 2015, he published his first book.