"שופר" – ייפ ויינחארדן

ייפ ויינחארדן נולדה בשנת 1964 באמסטרדם, הולנד. כשהייתה כבת שש, מצאה בעליית הגג עותק ישן של הספר "יומנה של אנה פרנק", והוא הפך לה למעין "תנ"ך" ואוצר יקר. בשנת 1982 היא נבחרה מתוך כשלושת אלפים נערות לגלם את תפקיד אנה פרנק בהפקה של תיאטרון הולנד ליומנה של אנה פרנק, תפקיד שבו ראתה ייפ ייעוד ושליחות. בשנים שלאחר מכן המשיכה לעסוק בתיאטרון, משחק ועיצוב תלבושות. בשנת 1990 עברה לפריז והתחתנה עם פיליפ, צלם במקצועו. אחרי תקופה של חיפוש אחר אמת וביטחון, החליטו ייפ ופיליפ להאמין בישוע, המשיח היהודי, ולהיות לתלמידיו. הם פנו עורף לחיי הזוהר והשתנו מן הקצה אל הקצה. ייפ התעמקה בלימודים על דמותו של ישוע בתנ"ך ועל השורשים היהודיים של האמונה המשיחית. בשנת 1997 החלה ייפ ללמוד עברית, ומשנת 1998, החלה להקדיש את תשומת לבה לציור. עבודותיה הראשונות היו על הנושא "ישוע וכתבי הקודש".

בשנת 2003 הציגה ייפ בבית הכנסת לשעבר בעיר קאמפן את הסדרה Boulevard of the deported ("שדרת המגורשים"), העוסקת בנושא השואה. מאז ואילך זכתה ייפ לתשומת לב ציבורית הולכת וגוברת. בין היתר, היא הציגה בשנת 2008 את סדרת הציורים Your people, My people ("עמך, עמי") בבית הכנסת באלבורג, בשיתוף עם בית הכנסת, שלימים היה למוזיאון היהודי. בשנת 2010 הציגה את עבודותיה בטקס הגאלה לחמישים שנה לבית אנה פרנק באמסטרדם, בנוכחות המלכה ביאטריס, ובשנת 2012 הציגה את סדרת הציורים I will never forget you ("לעולם לא אשכח אותך") . את התערוכה הציגה הנסיכה מקסימה. ייפ ממשיכה להציג את עבודותיה בתערוכות בשווייץ, הולנד וצרפת.

"אם לא נלמד מהעבר, אם נתרחק מהזוועות שאנחנו, האירופאים, הוכחנו שאנחנו מסוגלים להן, הדם השפוך של אותם מיליונים ישיג אותנו ובבוא היום, יעיד נגדנו. אם לא בחיים האלה, בוודאי בעולם הבא", כותבת ייפ באתר שלה. ייפ מציגה את העבר בצורה מוחשית: בסדרה Boulevard of the deported ("שדרת המגורשים") היא מציגה סדרה של דמויות, שנדמה שכל אחת מהן מוכרת לנו מחיי היומיום, וכל אחת נושאת טלאי צהוב: כנר, כלה, רב, שכנה, חברה טובה. גם דמותו של ישוע על הצלב נושאת טלאי צהוב. בכניסה לתערוכה בעיר פריבורג שבשוויץ, הייתה מזוודה חומה קטנה משנות הארבעים, ועליה כתוב שם יהודי באותיות לועזיות. על המזוודה הונח מעיל עם טלאי צהוב. כאילו בעליו היה כאן זה עתה, והניח את חפציו רק לרגע. היא גם מציגה מפה של העיר אמסטרדם, ועליה נקודות אדומות. כל נקודה מייצגת עשרה יהודים שהיו באמסטרדם במלחמה. ריכוז הנקודות במרכז התמונה יוצר מעין כתם אדום גדול. בצד שמאל של התמונה שלטים של בתי מגורים עם שמות יהודיים: אסתר הילסום, אהרון כץ, ועוד. בצד ימין, טור של מספרים. את הצבע היא חרטה על הבד, כך שאם הצופה יעביר את אצבעו על התמונה, הוא יוכל לחוש היכן הכאב.

ציורה "שופר" מציג בפני הנוצרים שאלות קשות במיוחד. את שתיקת המאמינים הנוצרים היא תולה בעובדה שלאורך הדורות, הם ניתקו את הברית החדשה מהתנ"ך ומעם ישראל, ובחרו לעצמם באילו חלקים של דבר אלוהים הם רוצים להאמין. הציור מציג כפר קטן ומרוחק, ללא חלונות. מסילות רכבת, ויהודים הולכים לקראתן ומחכים לטרנספורט. ייפ כותבת: "מזוודות, אנשים מודאגים להחריד, וזוג אנשים מבוגרים מביטים זה בזה: 'האם כיבינו את האור?' אישה צעירה בהיריון יצאה מביתה יחפה. בתה הקטנה מושכת בחצאיתה, אבל האישה איננה מבחינה בה. כל אחד מהאנשים שקוע עמוק בדרמה האישית שלו. כולם שותפים לפחד מפני הבאות. אחד האנשים נושא את ראשו ומביט אל צריח הכנסייה, לצלב, הסמל של המשיח הסובל. אבל גם הכנסייה סגרה את חלונותיה…

cabb3fe910e533a0afc1fbde994d4a4d

"שאלתי את עצמי: אילו ישוע חי בשנים 1945-1940, האם הוא היה יכול לשבת בכנסייה, מוגן ובטוח? אחרי הכול, הוא היה יהודי. או אולי הוא היה מהעבר השני של המסילה, מוקף בבני עמו, היהודים, ולצדו אמו, מרים? על מעיליהם היה ודאי טלאי צהוב… יוחנן, שמעון כיפא ושאול היו גם הם בין המגורשים. במילים פשוטות, מחברי הברית החדשה וכל מחברי התנ"ך היו מגורשים, המשטרה הייתה פושטת על בתיהם ועוקרת אותם ממיטותיהם. שלושה ימים של נסיעה ברכבת ואחריהם השפלה, רעב, תאי הגזים ורצח. אפשר בעצם לומר שהכנסייה ששתקה, הכנסייה עם החלונות הסגורים, אפשרה לאלוהים שלה להירצח…

"ישעיה נג הוא פרק המוכר לנוצרים רבים. הוא מתאר את המשיח כעבד ה' הסובל, שבני האדם בזים לו וזונחים אותו. איש מכאובות וידוע חולי, שבני האדם מסתירים את פניהם ממנו. הוא היה נבזה, ולא הכרנו אותו. מפחיד לחשוב שחלק מהנוצרים התייחסו לעם היהודי במלחמת העולם השנייה ממש כמו אל עבד ה' בישעה נג. הנוצרים הסתירו את פניהם מהיהודים…

"כתוב בתנ"ך שאלוהים הוציא את היהודים לגלות בגלל חטאיהם. אבל הוא הביא אותם אל קרבנו כדי לבחון את לבנו ולגלות את הטבע האמתי שלנו. האופן שבו אנחנו מתייחסים אליהם, מגלה מי אנחנו בעומק נפשנו, ואיזה אלוהים אנחנו בוחרים לעבוד. העם היהודי מראה מי אנחנו באמת…

"הבתים והכנסייה היו צריכים להיות פתוחים. העם היהודי היה צריך לחוש הקלה למראם: 'הנה, כנסייה! נוכל למצוא שם מפלט!' המסילות יוצרות בציור הפרדה, כמו קו שבר המפריד בין צד אחד לאחר. איזה אלוהים עבדו האנשים בצד האחד של הציור, שאטם את מאמיניו באופן מוחלט לסבל בצד האחר?"

Screen Shot 5777-07-27 at 9.40.49 PM

Screen Shot 5777-07-27 at 9.41.03 PM

Screen Shot 5777-07-27 at 9.41.13 PM

Screen Shot 5777-07-27 at 9.41.25 PM

עוד מעבודותיה היפות ומלאות הצבע של ייפ אפשר לראות באתר: http://www.jipwijngaarden.nl/en

וכן בספרה: http://www.jipwijngaarden.nl/en/Webshop