דברי הגות יומיים: בראשית ו' 9-22

הגענו לנקודת מפנה נוספת בהיסטוריה שהכתובים מציגים: אלה תולדות נוח. תולדות אלה נמשכות לבניו, כולל תולדות שֵׁם כי, כפי שכבר אמרנו, כתבי-הקודש מלמדים אותנו לחשוב במונחים של יחידות חברתיות שבראשן עומד דמות מייצגת. נוח הוא ראשה של האנושות החדשה שקמה אחרי המבול. אחריו יבוא שֵׁם.
נוכח הדור המושחת שהוצג בפסוקים הפותחים של פרק זה, נוח איש צדיק, תמים היה בדורותיו. הוא לא היה צדיק תמים (צדיק מושלם) אלא צדיק, תמים בדורו (מיקום הפסיק). שלמותו הייתה שלמות יחסית. מעל לכול, כפי שעשה חנוך, את האלוהים התהלך נוח. על-אף זאת, אלוהים נהג בנוח אחרת משנהג בחנוך. את חנוך לקח אליו. על נוח הוא מטיל משימה. ה' ריבון לחסדיו ואינו חב לאיש דבר.
ותישחת הארץ לפני האלוהים, ותימלא הארץ חמס. וירא אלוהים את הארץ, והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. טעות היא לחשוב שמילה תמיד נושאת בדיוק את אותה משמעות. "בשר" כאן פירושו האנושות (השווה ישעיה מ' 5, זכריה ב' 13), לא יותר מכך. במקומות אחרים, כשהמושג "בשר" מוצב בניגוד לרוח, משמעותה שונה. לשם הדגשה, הדברים שנאמרים כאן חוזרים במעט מילה במילה על מה שכבר נאמר על חטאת בני-האדם.
ויאמר אלוהים לנוח, "קץ כל בשר בא לפניי, כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ". העיקרון שחטא מביא עונש (ביום אוכלך ממנו מות תמות) טבוע ביקום מסיבה אחת: אלוהים הוא אלוהי הצדק והאמת. הוא אינו אדיש לרע ואינו יכול להיות אדיש לרע. זו נקודה חשובה. אין המדובר במכניזם שהטביע אלוהים בעולם ושמתרחש מעצמו. אלוהים עצמו מעורב בנעשה בעולם שברא. הוא ער ואכפתי, והוא מגיב למעשי האדם. לעתים אנחנו מעדיפים לייחס לאלוהים רק את מה שנעים וטוב בעינינו. אבל אלוהים איננו דומה להורה חסר עמוד שדרה שמשחד את ילדיו כדי שיישמעו לו. הוא ריבון קדוש. התנהלותו בעולם מדגימה כיצד על הורים להתנהל מול ילדיהם. כבר בגיל צעיר על ילדים ללמוד להעדיף את הטוב על הרע, הן מאהבת אלוהים והן מכוח ההכרה שאלוהים איננו אדיש למעשיהם. על הורי הילדים מוטלת החובה ללמד אותם זאת.
הנני משחיתם את הארץ. עשה לך תיבת עצי גופר. לוּ רצה אלוהים, יכול היה להושיע את נוח בדרך נס אך זו אינה דרכו הרגילה של אלוהים. לא לשווא הוא קבע סדרי עולם, מה שאנחנו רגילים להכתיר בתואר "חוקי הטבע". טעות היא לצפות בכל עת לנס. מעצם הגדרתם, נסים הם מעשים חריגים של אלוהים, לא דרכו הרגילה. הוא עומד מאחורי סדרי הטבע בדיוק כפי שהוא עומד מאחורי מעשי נסים. המצפה בכל עת לנס מקל בערכם ובנפלאותם של אורחות הטבע הרגילים, שכל המתבונן בהם יבין שהם מופלאים לא פחות מאותם מקרים שבהם פועל אלוהים בניגוד להם. כל מעשי אלוהים מעוררים פליאה.
אלוהים משתמש באמצעים. זו הסיבה לכך שבדרך כלל הוא אינו מדבר ישירות לבני אדם אלא מנחה אותם באמצעות דברו, על-ידי נסיבות ובאמצעות מי שמלמדים את דבר אלוהים. הרי יכול היה לתת לכל אחד מבני ישראל לוח ברית משלו. יכול היה להרעים בקולו מדי דור ולדבר אל העם. במקום זאת מסר עותק יחיד של לוחות הברית למשה, ולדורות שבאו אחר-כך שלח נביאים. כך גם היום, הוא משתמש בבני-אדם להכריז את הבשורה, באחרים ללמד את המאמינים ובאחרים להיטיב להם, לעודדם ולהמריצם בדרכיו. כאן הוא משתמש במאמצים הניכרים שיידרשו מנוח לבנות תיבה.
התיבה שיבנה נוח איננו הסיבה לישועתו העתידית. היא אמצעי ביד אלוהים. לוּ רצה אלוהים, יכול היה להטביע את התיבה על כל יושביה. כך גם אמונה במשיח וחזרה בתשובה אינם הסיבה לישועתנו אלא האמצעי שאלוהים משתמש בו להושיע אותנו. נוח לא ייוושע בזכות מעשיו, אבל הוא גם לא ייוושע בלי מעשים. אנחנו לא ניוושע בזכות אמנותנו, אבל גם לא ניוושע בלי שנאמין. העשייה האנושית באה במענה לחסד אלוהים. חסד — הוא המניע לישועתו של נוח.
נוח אינו רשאי לבנות כהבנתו. אלוהים העניק לו הנחיות ברורות, ונוח חייב לציית להן בפרוטרוט: עשה לך תיבת עצי גופר. קינים תעשה את התיבה, וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר. וזה אשר תעשה אותה:   שלוש מאות אמה אורך התיבה, חמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה. צוהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התיבה בצידה תשים, תחתיים שניים ושלישים תעשהו. ה' מטיל על נוח חובות. הוא לא יעשה למענו את מה שעל נוח לעשות בעצמו.
"ואני, הנני מביא את המבול מים על הארץ, לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמיים. כול אשר בארץ יגווע. והקימותי את בריתי אתך. לא נאמרה עד עתה מלה אחת על ברית. באיזו ברית מדובר? מי יוזם הברית הזאת? מהן תכניה? היוזמה כולה של ה'. נוח לא ביקש ברית ולא יזם ברית. ה' בחסדו וביוזמתו הבלעדית מקים מערכת יחסים מחייבת בינו לבין נוח ומכנה אותה ברית. בתנ"ך, ברית היא הסכם שצד אחד כופה על הצד השני ומחייב מערכת יחסים מסויימת שבה מוטלות חובות על הצד שנכפה ומובטחות ברכות מהצד הכופה.
 ובאת אל התיבה, אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך. שוב אנו רואים כיצד ראש היחידה החברתית האנושית, במקרה זה משפחתו של נוח, מייצג את המשפחה כולה ובאמצעותו באה ברכה על השייכים אליה. נוח מצא חן בעיני ה', ועל-כן נושעת משפחתו. בהמשך ישוב הכתוב לרעיון זה עוד כמה וכמה פעמים כדי להניח אבן-יסוד חשובה להבנת ההיסטוריה והחברה האנושית מנקודת המבט של כתבי-הקודש. שום אדם אינו חי לעצמו. כולנו שייכים זה לזה במובנים משמעותיים ומחייבים ביותר. נוח איש צדיק היה, תמיד בדורותיו. את האלוהים התהלך נוח, ונוח מצא חן בעיני ה' … ובאת אל התיבה, אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך.
ומכל החי, מכל בשר, שניים מכול תביא אל התיבה להחיות אתך.   זכר ונקבה יהיו, מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה, מכול רמש האדמה למינהו. שניים מכול יבואו אליך להחיות. ואתה, קח לך מכל מאכל אשר ייאכל, ואספת אליך, והיה לך ולהם, לאוכלה. שוב אנו רואים כי גורלה של הארץ ושל החיים בה, אנושיים ולא אנושיים, כרוך בגורלו של האדם. גורלם של בעלי-החיים כרוך בגורלו של נוח. אדם הביא עליהם את קללת אלוהים. נוח ישמש בידי ה' להצלתם.
ויעש נוח, ככול אשר ציווה אותו אלוהים, כן עשה. יכול היה הכתוב לאמור, "ויעש ה' כפי שציווה ה'," או אפילו, ו"יעש נוח כן." ההרחבה מדגישה את מידת הציות של נוח. הוא עשה את כל מה שה' אמר לו לעשות, כפי שה' אמר לו לעשות. כשמדובר במצוות אלוהים, דקדקנות איננה מיותרת. להפך. היא דרושה. לכל סטייה מההוראות שנתן ה' לנוח הייתה משמעות מעשית, גם אם נוח לא יכול היה לצפות אותה מראש. כך גם כל סטייה שלנו. כשמדובר במצוות אלוהים, חשוב שניתן יהיה להגיד גם עלינו, "הם עשו. בהתאם לכל מה שציווה אותם אלוהים, הם עשו." זוהי רוחניות אמתית.
שיתוף
In 1976 Baruch became Founder-Pastor of Grace and Truth Christian Congregation, a Reformed and Baptist church in Rishon LeZion, now numbering some 300 congregants with a work among the deaf, extensive evangelistic work and a recognized Diaconal work in Israeli society. He pastored the church until his retirement, at the age of 65, in December 2008.