אהבת אלהים – הקרבה – רפואה

הבסיס ליחס נכון של בני אדם עם אלהים ועם בני אדם אחרים הוא אהבה! מלה גדולה ונשגבה… אבל, רבים מאיתנו נידחו ע"י בני אדם במהלך חיינו, בילדותנו, התבגרותנו או אף בהיותנו בוגרים. אויב נפשנו הוא זה שגרם וגורם לבני אדם לדחות אחד את השני, אךאלהים, דרך ישוע, אוהב ומקבל אותנו ולכן עלינו להתמקד באהבתו ובקבלתו אותנו אליו, ולא בדחיה של בני אדם. לא חשוב מה אנשים חושבים ואומרים עלינו, הם לא ישפטו אותנו. חשוב מה אלהים חושב ואומר עלינו. הוא אלוהי האהבה וגם אלוהי המשפט.

אהבת אלהים נכנסה לליבנו ברגע שהאמנו בישוע וקבלנו את רוח הקודש "…כִּי הוּצְקָה בִּלְבָבֵנוּ אַהֲבַת אֱלֹהִים עַל־יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנִּתָּן לָנוּ" (רומים ה' 5). אהבת אלהים שנכנסה ללבנו איננה עניין של רגש. יש אחים שאומרים: "אינני מרגיש את אהבתו…". אהבת אלוהים היא איננה אהבה אנושית, היא באה לביטוי ע"י הקרבה. היא באה לידי ביטוי בהקרבת חייו של ישוע על הצלב למען כל אחד ואחד מאיתנו. "כי כה אהבעד כי נתן את בנו…". ישוע באהבתו אותנו לקח על עצמו בצלב, בין היתר, גם את כאב הדחייה שחווינו בחיינו. (הוא בעצמו נדחה). אז, מדוע חלק מהאחים/יות עדיין כבולים בכאב והפגיעה של הדחייה מבני אדם? מדוע הם נותנים לדחייה להשפיע על חייהם ולהביא אותם להיות מי שאינם? ומדוע אינם נותנים ביטוי לאהבת אלהים בחייהם?

הפגיעה והכאב, שמביאים לחוסר סליחה ומרירות, "חונקים" את אהבת אלהים בתוכם ומונעים מהם לתפעל את האהבה שהוצקה בלבבם. אבל, יש תקוה ! כדי שאהבת אלהים "תשתחרר" בתוכם, הם צריכים להירפא מהדחייה. כדי להירפא מהדחייה עליהם להיות כנים ואמיתיים, עם עצמם, עם אלהים ועם האחים. עליהם להביא את המצב הזה לאור, ע"י התוודות. התוודות על כך שהם נתנו מקום לחוסר סליחה ומרירות בחייהם, ובצעד הבא, לסלוח. בחסדו!

הסליחה משחררת ומרפאה ! היא משחררת ומרפאה את אלה שנפגעו. הסליחה היא החלטה בשכל, לא ברגש, לכן אנו מצווים בדבר אלוהים להשתנות ברוח שכלנו, ומודרכים איך להתנהג: "…אַתֶּם בְּחִירֵי הָאֱלֹהִים הַקְּדשִׁים וְהַחֲבִיבִים לִבְשׁוּ הֲמוֹן רַחֲמִים וּנְדִיבוּת וּנְמִיכוּת רוּחַ וַעֲנָוָה וְאֶרֶך אַפָּיִם׃  וְתִשְׂאוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְתִמְחֲלוּ בִּהְיוֹת לָכֶם רִיב אִישׁ עִם־אָחִיו כַּאֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ מָחַל לָכֶם כֵּן תִּמְחֲלוּ גַּם אַתֶּם׃  וְעַל כָּל אֵלֶּה לִבְשׁוּ הָאַהֲבָה הִיא אֲגֻדַּת הַשְּׁלֵמוּת׃  וְיִשְׁלַט בִּלְבַבְכֶם שְׁלוֹם הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר־נִקְרֵאתֶם לוֹ בְּגוּף אֶחָד וְזִבְחוּ תּוֹדָה" (קולוסיים ג' 12-15). התהליך של הסליחה צריך להתחיל בענווה ונמיכות רוח בנו ואז אנו מוכנים להרפות מהמצב, למסור אותו לידי אלהים, ולבטוח בו שהוא יפתור אותו בדרך ובזמן שלו. "…ובטח עליו והוא יעשה". כשאנו מרפים ונותנים לו לטפל בעניין, אנו חווים את שלום המשיח בליבנו ויכולים לזבוח לו תודה. בחסדו!

ישוע מילא את חלקו בשבילנו על הצלב – גם עלינו למלא את חלקנו בחיים, לטובתנו, כלומר: להתוודות, לחזור בתשובה ולסלוח. כל זה קורה על ידי גבורת רוח הקודש בנו. עלינו להיות פתוחים לפעולתו בקרבנו, בחסדו. כך נתחיל (או נמשיך) את חיינו הרוחניים בשלום עם אלהים. אחרי שסלחנו ונרפאנו, עלינו לתת לאהבתו שבתוכנו לפעול ולזרום מאיתנו לאלה שפגעו בנו וזאת מתוך רצון לציית לדבר אלהים. זה לא קל, איננו יכולים לאהוב אותם בכוח של עצמנו (בבשר), אך עלינו להיות פתוחים לגבורת רוח הקודש לפעול דרכנו. "כי האלהים הוא הפועל בכם גם לחפוץ גם לפעול כפי רצונו" (פילפיים ב' 13).

אבל, אותם אחים שנדחו בחייהם ולא סלחו ולא נרפאו, פוגעים באחרים. ברגע שהם פגועים ובחוסר סליחה ועם מרירות, הם בחטא, ואז לאויב נפשנו השטן, יש כוח עליהם, (מבחוץ), והוא משתמש בהם לפגוע באחרים. עלינו להבין דבר חשוב כאשר אנו פוגעים באחינו, אנו פוגעים בישוע! וההוכחה לכך, ישוע אמר לשאול השליח, כאשר רדף את תלמידיו: "שאול שאול למה תרדפני?" (מעה"ש ט' 4). שאול, כשרדף את התלמידים, בעצם רדף את ישועעלינו להתייחס לכך ביראה וברעדה.

מאמינים שנכנסים לחיי הקהילה, ועדיין נושאים את הפגיעה והכאב של הדחייה מבני אדם, מתחילים את חייהם בקהילה עם בסיס רעוע. מצב זה עלול להימשך שנים, עד שהם נרפאים ומשתחררים. מצב של אחים בקהילה, שלא נרפאו, מביא אתו תוצאות הרסניות לגוף המשיח. הם מתהלכים עם מסכות של "הכל בסדר", או בונים לעצמם זהות אחרת, או משחקים את המשחק של היותם "רוחניים", אך הם מסתירים בתוכם את הבעיה האמיתית שלהם. זה מביא אותם לפעול בדרך הבשר והתוצאה: צביעות, חנופה, קנאה ותחרות, גאווה, שליטה, בקורת ויראת אדם. כשאנו מסתירים את הדחיה ולא מטפלים בה, איננו יכולים להשתחרר ולהירפא. אבל, כשאנו סולחים ונירפאים ומתפעלים את אהבת אלהים ביננו, אנו בונים קהילה בריאה וגוף בריא. אלהים רואה ויודע הכל! איננו יכולים להסתיר ממנו דבר! מי שמסתיר ממנו, בעצם לא מכיר אותו. הוא כל נמצא, כל יודע וכל יכול.

אלהים בדברו מדריך אותנו לחיות בשלום אם אפשר, עם כל בני האדם. "אִם־תּוּכְלוּ כְּכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יֶדְכֶם יְהִי לָכֶם שָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם" (רומים י"ב 18). ואם להיות בשלום עם כל אדם, אז בוודאי עם אחינו ולפני הכל להיות בשלום עם אלהים. לשם כך עלינו להשפיל את עצמנו לפניו ולתת לו ללמד אותנו לחיות במנוחה. "פְּנוּ אֵלַי כָּל־הָעֲמֵלִים וְהַטְּעוּנִים וַאֲנִי אָנִיחַ לָכֶם׃  קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם אֶת־עֻלִי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי כִּי־עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ אָנֹכִי וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשֹׁתֵיכֶם׃ כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָּׂאִי" (מתי י"א 28-30). כשאנו מתהלכים בענווה ובשפלות רוח עם אלהים ועם בני האדם, אנו חווים את השלום והמרגוע שבאים ממנו, כי איננו צריכים להתאמץ להיות מי שאיננו, איננו צריכים להתאמץ להרשים בני אדם, אלא להיות אנו עצמנו! עלינו להיות פשוט כפי שאלהים ברא אותנו. עלינו להיות פתוחים לפעולתו בנו ולהשלים את הקריאה שהוא קרא לנו בגוף המשיח. "…כי המתחיל בכם המעשה הטוב גם יגמרנו עד יום ישוע המשיח" (פיליפים א' 6).

ישוע בא לשחרר אותנו מהעבר שלנו, מהמחשבות הישנות ומהדרכים הישנות: "לָסוּר מִדַּרְכֵיכֶם הָרִאשֹׁנִים וְלִפְשֹׁט אֶת־הָאָדָם הַיָּשָׁן הַנִּשְׁחָת בְּתַאֲוֹת רְמִיָּה׃ לְהִתְחַדֵּשׁ בְּרוּחַ שִׂכְלְכֶם׃ וְלִלְבּשׁ אֶת־הָאָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא כִּדְמוּת אֱלֹהִים בִּצְדָקָה וּקְדֻשַּׁת הָאֱמֶת" (אפסיים ד' 22-24). עלינו להשתנות ולהתחדש ברוח שכלנו (רומים י"ב 2), כאשר נשתנה, נדע את רצונו הטוב לחיינו. להשתנות, משמע, להחליף ישן בחדש, לא לתקן או לשפר, זה לא מה שישוע מלמד אותנו! "ובכן מי שהוא במשיח, בריאה חדשה הוא, הישנות עברו והנה הכל נהיה לחדש" (2 לקור' ה' 17). כבריאה חדשה במשיח, אנו מחליטים לוותר על מוסכמות ישנות, הרגלים ישנים והתנהגויות ישנות מהעבר שלנו, שלא מביאים כבוד לאלהים. אנו מתחילים תהליך של חיים חדשים, עם הרגלים חדשים והתנהגות חדשה, כפי שכתוב במתי ט' 16,17. עלינו להיות נאד יין חדש (אדם חדש) עם יין חדש (חיים חדשים ברוח) ולא להכניס את היין החדש לתוך נאד ישן (האדם הישן), כי אז הוא עלול להתבקע ולאבד את היין החדש

אחת מהדרכים שאנו נקראים לשנות בחיינו היא, לאהוב את אויבנו, לברך את מקללינו ולהתפלל עבור מכאיבנו (מתי ה' 44). זה לא קל, אך בחסד אלהים זה אפשרי! ואם לאהוב, לברך ולהתפלל עבור אויבינו, ומקללינו אז בוודאי ובוודאי לאהוב את אחינו שפגעו בנו, לברך אותם, ולהתפלל עבורם. בדרך כלל אלה שפוגעים, הם בעצמם פגועים ולכן הם זקוקים לתפילות שלנו ולאהבה. האהבה צריכה לבוא, כמובן יחד עם האמת, ולעיתים גם יחד עם התוכחה מדבר ה'.

אהבת אלהים אלינו באה יחד עם התוכחה שלו, כי כולנו עדיין בבשר החוטא שלנו. "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָֹה יוֹכִיחַ יַכְאִב אֶת־בֵּן יִרְצֶה" (עברים י"ב 6). "אֲנִי אֶת־כֹּל אֲשֶׁר אֵהַב אוֹכִיחַ וַאֲיַסֵּר" (התגלות ג' 19). גם אנו נקראים להוכיח אחים שנכשלו, או לקבל תוכחה מהם, מתוך אהבתנו אליהם והאכפתיות שלנו כלפיהם והם כלפינו. "אֶחָי אַף אִם־יִתָּפֵשׂ אִישׁ מִכֶּם בַּעֲבֵרָה אַתֶּם אַנְשֵׁי הָרוּחַ תְּקִימֻהוּ בְּרוּחַ עֲנָוָה וְהִשָּׁמֵר לְנַפְשְׁךָ פֶּן־תָּבֹא לִידֵי־נִסָּיוֹן גַּם־אָתָּה׃ שְׂאוּ אִישׁ אֶת־מַשָׂא רֵעֵהוּ כֵּן תְּקַיְּמוּ אֶת־תּוֹרַת הַמָּשִׁיחַ" (גלטים ו' 1,2). לצערנו, אנו שומעים אחים שאומרים בזמן תוכחה: "אתם שופטים אותי!" ודוחים את התוכחה. יש הבדל בין שפיטה לתוכחה. התוכחה היא לטובתנו. (אגב, אחת התכונות של אדם ענו, היא מוכנותו לקבל תוכחה). כולנו עדיין בבשר החוטא שלנו ונכשלים ונופלים, לכן אנו זקוקים למישהו שיעורר את תשומת ליבנו ויזהיר אותנו. אם אנו דוחים את התוכחה, אנו עלולים להתדרדר עם החטא ולהגיע אתו, חלילה, ליום הדין, ואז יהיה כבר מאוחר והמצב יהיה הרבה יותר חמור. "אִם־נֹאמַר שֶׁאֵין־בָּנוּ חֵטְא מַתְעִים אֲנַחְנוּ נַפְשֵׁנוּ וְהָאֱמֶת אֵין בָּנוּ׃ וְאִם־נִתְוַדֶּה אֶת־חַטֹּאתֵינוּ נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לְחַטֹּאתֵינוּ וּלְטַהֲרֵנוּ מִכָּל־עָוֹן" (1ליוחנן א'8,9).  אם אנו מקבלים את התוכחה ומתוודים את חטאנו, הוא סולח לנו ואנו חוזרים לדרך הנכונה וליחס נכון עם אלהים ועם בני האדם.

רק עם אהבת אלהים בתוכנו, אנו יכולים לאהוב את אחינו עם אהבה אמיתית. ושוב, אהבה היא הקרבה. "וְהִתְהַלְּכוּ בְּאַהֲבָה כַּאֲשֶׁר גַּם־הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֹתָנוּ וְהִקְרִיב אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ לְקָרְבָּן וָזֶבַח לֵאלֹהִים לְרֵיחַ נִיחוֹחַ" (אפסים ה' 2). האהבה לאחינו מתבטאת כשאנו מקריבים מעצמנו אליהם, כלומר, מקריבים מהזמן שלנו, מהכוח שלנו, מהמשאבים וגם מהכסף שלנו. עלינו לעשות זאת גם אם הם לא מחזירים לנו את אותו היחס, כי זו אהבה ללא תנאי, שאלהים בא ללמד אותנו דרך ישוע. (כמובן שעלינו להבחין אם אחים מסויימים רוצים לנצל אותנו.) אם אלהים מדריך אותנו להקריב מעצמנו לאחרים מתוך אהבה, הוא גם ייתן את החכמה, הכוח והחסד לבצע את זאת. "ולו אשר יָּכֹל לְהַרְבּוֹת גְּמוּלָיו עָלֵינוּ יוֹתֵר מִכָּל־מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ לְפִי הַכֹּחַ הַפֹּעֵל בְּקִרְבֵּנוּ…" (אפסים ג' 20). הכוח הפועל בקרבנו הוא הכוח של רוח הקודש שאנו נותנים לו מקום, כדי לפעול דרכנו. אנו זקוקים לחסדו בחיינו יום יום, שעה שעה, דקה דקה….

כולנו נמצאים בדרכנו למלכות השמים והדרך רצופה ניסיונות, מבחנים, פיתויים והחלטות שונות. עלינו להתאחד כמשפחה אחת גדולה, להיות כנים ואמיתיים אחד עם השני. עלינו לדאוג, לתמוך ולחזק האחד את השני מתוך אהבה, אכפתיות ורצון משותף להיות אחד במשיח. "הַשְׁלִימוּ־נָא אֶת־שִׂמְחָתִי בִּהְיוֹת לָכֶם לֵב אֶחָד וְאַהֲבָה אַחַת וְנֶפֶשׁ אַחַת וְרָצוֹן אֶחָד׃  וְאַל־תַּעֲשׂוּ דָבָר בְּדֶרֶךְ מְרִיבָה אוֹ כְּבוֹד שָׁוְא כִּי אִם־בְּשִׁפְלוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ׃  כָּל־אֶחָד אַל־יִדְאַג לַאֲשֶׁר־לוֹ לְבַדּוֹ כִּי אִם־גַּם לַאֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ, כי הרוח ההיא אשר היתה במשיח תהי גם בכם" (פיליפיים ב' 2-5).

"בזאת ידעו כולם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם" (יוחנן י"ג 35). אמן!