מכינת "חצים" – מכינה לצבא וגם לחיים

בסוף חג הסוכות התקיים בגן התנ"כי ביד השמונה טקס סיום של המכינה הקדם-צבאית "חצים", מחזור ב'. שלושה עשר בוגרי המכינה הנרגשים וצוות "נתיבה" באו כדי לחלוק עם הקרובים והחברים על המסע שעברו אחד עם השני ועם אלוהים בחודשיים של המכינה. אבל לא מדובר רק בחוויה עוצמתית שעבר כל אחד, אלא בתהליך "שינונם" של חיילי המשיח, כמו שמחדדים חץ לפני שחרורו אל המטרה. מכאן השם – מכינת "חצים". ללא ספק, תקופת הצבא היא תקופה מאתגרת מהבחינה הרוחנית והמנטלית בעבור צעיר וצעירה משיחיים, אבל זהו גם שדה הזדמנויות רחב לבישור, להפגנת אחווה ואהבת המשיח, הזדמנות להאיר את אורו בעוצמה, כפי שלא קורה בחיי היום-יום האזרחיים. מכינת "חצים" שמה למטרה לצייד את הצעירים המשיחיים בכל הכלים הדרושים לא רק להישרדות אמונתם בתקופת הצבא, אלא בכלים שיעזרו להם להצטיין במוסריות, במנהיגות, בלקיחת אחריות, בידע רחב, באהבת הארץ, ובקיצור, "לחדד" אותם לכל מצב שהמציאות הצבאית עשויה לייצר עבור צעיר משיחי.

ניתן לקרוא בהרחבה על מטרות המכינה ותכניה כאן, ואילו רצוננו הפעם היה להכיר את המכינה "מבפנים", לשמוע ממקור ראשון על החוויות והלמידה שעובר החניך. פנינו לשתי בוגרות המכינה הדס צדוק ואמיליה קנגס וראיינו אותן, כדי להבין את המסע שעברו ממבטן האישי.

  • ספרי קצת על סדר היום שלכם במכינה.

אמיליה: ישנו במבנה של "לך לך" בכפר הבפטיסטים. לעיתים קרובות עשינו מד"ס כבר ב-6:00 בבוקר. כל בוקר הייתה לנו שעה של קריאה אישית, תפילה ופגישת הלל. היינו מכינים את כל ארוחות הערב והבוקר בעצמנו. בימים הרגילים של הלימודים היינו מתמקדים בשלל נושאים על חיילות משיחית, מורשת, תלמידות ועוד. היו שיערים שאנחנו החניכים הכנו ולימדנו בעצמנו, כמו כל נושא האפולוגטיקה (הגנת האמונה). קיבלנו שאלות מנחות ואחרי חקר וחיפוש עצמאי היינו מציגים את הנושא לקבוצה. הנושאים שלימדנו היו, למשל: האם אלוהים מוסרי? האם יש אמת מוחלטת? ועוד. עשינו גם סדנת בישור, כאשר קיבלנו במטלה להתאים את תכני וסגנון הבישור לסוג מסוים של אוכלוסייה: תל-אביבים, דתיים ועוד.

הדס: לכל אחד יצא להכין לפחות שתי הרצאות על נושאים מגוונים – על דמויות חשובות מההיסטוריה, על מלחמות ישראל ועוד. אני אישית עשיתי הרצאה על מרטין לותר ועל נלסון מנדלה בליווי מצגת. פעם ביומיים –שלושה ניהלנו דיונים בנושאים מאוד רלוונטיים לצבא וגם לחיים, כמו – עונש מוות, החזקת נשק ועוד. מבחינת התכנים העיוניים למדתי הכי הרבה משיעורי האפולוגטיקה שהכנו בעצמנו. נאבקתי באמונתי עם שאלות רבות שלא היו לי תשובות עליהן, כמו "איפה היה אלוהים בזמן השואה?" וההזדמנות להתעמק בשאלות הלא פתורות האלה נתנה לי הרבה ביטחון באמונה וכלים להתמודד עם השאלות של אנשים הלא מאמינים בעתיד.

22528217_1361668730611746_6397988489535397196_n

  • מהן הפעילויות ההתנדבותיות שעשיתם במהלך המכינה?

אמיליה: התנדבנו במקומות רבים, למשל, בבית החברתי בפ"ת. אנשים תורמים לשם בגדים, צעצועים ודברים אחרים עבור משפחות נזקקות. עזרנו להם לסדר את כל הדברים. כמו כן, השתתפנו בהפעלות לילדים ונוער בעמותת "לשובע". גם הכנו את השטח, איפה שהתקיים כנס נוער ארצי "ללכת על המים". זכורה לי במיוחד ההתנדבות בשטח החקלאי בשפרעם, שם עבדנו יחד עם האוכלוסייה הערבית בהשקיית גפנים, עצי זית, שתילת צמחים וטיפוח הסביבה.

הדס: החוויה הכי חזקה עבורי הייתה ההתנדבות ב"שטיח האדום", בית מכסה לנשים העוסקות בזנות שרובן גם מכורות לסמים, בדרום ת"א. בסך הכול עזרנו לסדר קצת ושרנו שירי הלל לנשים שהיו שם, אבל החשיפה האישית שלי לנשים שחייהן כה שונים משלי הייתה דרמטית עבורי. התרגלתי לצורת החיים הנוחים והמבורכים שלי, והייתה לי מודעות נמוכה לצרכים שיש לאחרים. זו הפעם הראשונה שראיתי מראות קשים של אנשים שמזריקים לעצמם סמים. המפגש הזה עם הנשים ב"שטיח האדום" גרם לי קודם כל להיות אסירת תודה על מה שאלוהים נתן לי בחיים, אבל גם לחשוב על "איפה ואת מי אלוהים רוצה שאשרת בהמשך חיי".

אחד היעדים של מכינת "חצים" זה לחשוף אותנו לאוכלוסיות השונות ודעות השונות שקיימות בארץ שלנו. הביקור בהתנחלויות ומפגש עם מאמינה שמתגוררת שם היה גם ציון דרך בשבילי בללמוד להבין את האחר.

  • מה החוויה שתזכרי היטב מהמכינה?

אמיליה: עברנו יחד את יום הכיפור. צמנו והתפללנו כל היום. זו הייתה הפעם הראשונה שלי שצמתי, ואף החזקתי מעמד עד הסוף! כל היום הזה היה מלא במשמעות! הכנו חדר מיוחד לתפילה שאפשר היה להיכנס לשם במהלך היום ולהתפלל. גם עשינו תפילה בלילה והתפללנו על נושאים מגוונים יחד. זה היה מאוד מיוחד בשבילי להקדיש כל היום לתפילה.

הדס: ללא ספק סדנת ההישרדות! חילקו אותנו ל-3 קבוצות, ציידו אותנו במפות, מכשירי קשר ותיקי גב במשקל של 7-8 ק"ג מלאים מזון, מים וכל הדרוש להישרדות בתנאי השטח במשך יומיים. כך יצאנו לדרך בשטח המדברי של מצפה רמון. המטרה הייתה לשרוד כקבוצה, לתמוך אחד בשני ולדאוג לצרכיו אחד של השני. בערבים קראנו את כל האיגרת אל הפיליפים ושרנו שירי הלל. בלילות שמרנו על המחנה, כל אחד לשעה וחצי.

22459136_1361682400610379_7598277257105778282_o

  • איך את מסכמת את התהליך שעברת ב"חצים"?

אמיליה: הקשר שלי עם אלוהים התחזק מאוד. קריאת בוקר מדי יום – לא משהו שהייתי עושה לפני כן, וכעת זה הפך להרגל מבורך. נפתח לי התיאבון להכיר את דבר ה' יותר ויותר, אני נלהבת לדעת, לחקור, להעמיק עוד בדבר האלוהים ולחפש תשובות לשאלות.

הדס: למדתי כל-כך הרבה דברים! קודם כל, הנושא החיילות משיחית נתן לי כל-כך הרבה כלים פרקטיים! גם למדתי איך לקבל החלטות, איך לשמור על קשר יציב עם אלוהים. התעמקנו בנושא של הזהות שלנו כיהודים, כמשיחיים וגם כאנשים אינדיבידואליים שאלוהים העניק להם מתנות ייחודיות. למדתי המון דברים על עצמי – באלו תכונות עליי עוד להתחזק ולעבוד על עצמי ובמה אני חזקה. זו מכינה לא רק לצבא, אלא מכינה לחיים.

  • מה היית אומרת לצעיר /ה שמתלבטים אם שווה להשקיע את הזמן ואת המאמץ לפני גיוס לצה"ל?

אמיליה: אין מה להתלבט! בקיץ הזה הייתי אמורה לטוס לחו"ל עם צוות ההלל של הקהילה, כדי להופיע, ומן הסתם מאוד רציתי ואף התלבטתי, אבל כשאני מסתכלת לאחור – עשיתי את הבחירה הנכונה! זו מכינת חובה לכל מאמין שעומד להתגייס לצה"ל. שלא לדבר על זה שצברתי חברים לחיים, ואנחנו נשמור על הקשר ונעודד אחד את השני כשאר נתגייס. אני יודעת שיש מי שיתמוך, יעזור ויתפלל בשבילי.

הדס: שווה כל רגע. לא האמנתי שאפשר לעבור כל-כך הרבה חוויות ברמות שונות במשך חודשיים בלבד! החשיפה וההתנסות בדברים שאתה עומד לעבור בצבא נותנת דחיפה טובה לקראת הגיוס – תורנות, שמירות, לגור בחדר עם עשר בנות, לדאוג לאוכל וללוגיסטיקה, להסתדר עם אנשים גם כשהתנאים קשים. אני מרגישה שעברתי תהליך של התפתחות אישית ושל היכרות עם עצמי. אבל הערך הגדול ביותר מבחינתי הוא שיש לי היום את הדעת ואת הכלים להגן על האמונה, לשמור על הקדושה ולעמוד איתנה על הדברים שאני מאמינה בהם.

הטון הנלהב והנחוש של הבנות מצליח לשכנע גם את אלה שמזמן או לא מזמן השתחררו מצה"ל לרצות לעשות הכול מהתחלה! לסיים את בחינות הבגרות, לעבור מכינת "חצים" ואז להתגייס – לעשות את הכול שוב, והפעם נכון, כמו שהיינו רוצים, כמו שאלוהים היה רוצה… כמה טעויות היו נחסכות, כמה הזדמנויות לדבר, לבשר, להגן על האמונה לא היו חומקות לנו בין האצבעות. אילו רק היו לנו את הכלים… אם רק מישהו היה מדריך אותנו, מכין אותנו, מחדד ומשנן אותנו לקראת הגיוס…

תודה ל"נתיבה" ובייחוד לרכז המכינה, מתן אחנה, ומדריכי המכינה על החזון, על העשייה ועל האומץ. כולנו ידענו להצביע על נקודת התורפה של כל צעיר וצעירה משיחיים בישראל, שהיא תקופת שירותם בצה"ל, וקומץ אנשים בהדרכת אלוהים החליט לפני כשנה וחצי שהגיע הזמן להפוך את החיסרון ליתרון, את הסכנה להזדמנות. והנה שוחרר מן המכינה צרור שני של חצים מחודדים ומשוננים לעולם הגדול. ואנו מאחלים לכל צוות הנתיבה המשך פעילות פורייה ולא להפסיק אף פעם להזיל דמעה של התרגשות גם בסיום מחזור השלישי, החמישי והעשרים וחמש…

כך מסכם את תחושותיו בתום טקס הסיום של מחזור ב' מתן אוחנה, רכז המכינה:

"כדי לחלק את החוויה האישית שלי ותחושותיי כרכז מכינת חצים מחזור ב' אני אתמקד בסופה של התקופה.

אני לא אדם רגשן במיוחד, אבל עם זאת אני חייב לומר שהיממה האחרונה של התוכנית הייתה עבורי מרגשת עד דמעות ומלאת סיפוק.

לראות 13 חברה צעירים, יהודים משיחיים, לפני צבא, בסיום מכינה אינטנסיבית, קשה, מלמדת ומכשלת, עומדים ביום האחרון אחרי שהצליחו את כל המוטל עליהם, מלאים בתחושת סיפוק ומסוגלות לקראת השרות הצבאי אליו הם הולכים בתחושת שליחות שהם הולכים לעשות שרות צבאי עבור אלוהים ואלוהים לבדו פשוט ריגשה אותי ומילאה את ליבי בהודיה לאלוהים.

זו הייתה זכות גדולה עבורי להוביל תוכנית כל כך מבורכת! אני וצוות ההדרכה מתפללים עבור החניכים שיישמו את מה שלמדו במכינה בשרותם הצבאי, יהיו עדות אור ומלח בכל מקום שהם יהיו בצבא ובהמשך חייהם. אנו מודים לאלוהים על החזון הזה שהתגשם – חצים, שאנו יכולים לקיים מכינה קדם צבאית משיחית בארץ ישראל עבור הדור הבא של המאמינים בגוף המשיח ולהכשיר אותם לשרות הצבאי ולחיים."