מחאת יוצאי אתיופיה בתל אביב הופכת לאלימה

כשהחלו הפגנות המחאה, נראו הרחובות כאילו פרץ בהם אתמול "האביב הערבי". בעלי ואני צפינו במתרחש בטלוויזיה. בכל 25 שנותיי בישראל לא ראיתי עוד כזו תסיסה ציבורית גלויה כמו המחאה אתמול של יוצאי אתיופיה. הבטתי בבעלי, שהוא דור חמישי בארץ אשר נולד וגדל בה, כדי לקבל ממנו תשובות. בתגובה אמר לי שלא הוא ולא משפחתו ראו מראה כזה בחייהם לאורך חמשת דורותיהם כאן בארץ, ואף יותר מכך מעולם לא היה מצב שבו הופר החוק כך שהמשטרה הותקפה.

כמי שבוחנת התנהגויות כאלה בחברה אני רוצה להבין כיצד הגענו למצב הזה.

אני חושבת על החודש החולף ועל חוסר השקט במדינות העולם, בעיקר בארצות הברית. החודש כבר מלא באלימות ובחוסר שקט המלווה במעשי אלימות של רבים. סביר להניח שאחת הסיבות לכך היא שרבים מתעדכנים על המתרחש בעולם באמצעות האינטרנט. הרצון להיות כמו כל העמים – לטוב או לרע – היה תמיד הדופי בהתנהגותה של ישראל. במקום לרצות ללכת בדרכים שלנו כמו שציווה אלוהים, אנחנו מתפתים ללכת בדרכי הגויים. אני מאמינה שיש קשר הדוק בין זה ובין מה שקרה כאן. הרצון להיות בלתי נשלטים מתגנב אלינו, כפי שניתן לראות כל החודש באינטרנט. הרעיון שבני אדם יכולים להפר את החוקים ומעשיהם יתקבלו בסובלנות, נבחן אתמול בישראל.

הלוואי ונהיה אומה הדואגת לכולם במידה שווה ולא נישפט כמו בימיו של עמוס הנביא. זה הזמן להתפלל. נשאלת אפוא השאלה אם 60,000 השוהים הבלתי חוקיים ממדינות אפריקה בתל אביב השפיעו באופן חלקי על חוסר השקט. אזור המהומות לא היה רחוק מדרום תל אביב, מקום משכנם. הנקודה היא שמחאה שקטה הפכה לאלימה ורבים הובלו לבית חולים  ובהם גם שוטרים שנקראו להגן עלינו.

דבר אחרון, משטרות רבות עושות טעויות. המשטרה עשתה כאן טעות, ופתאום כל הפרות החוק בישראל הופנו נגד יוצאי אתיופיה – כך זה הופץ וכך זה שודר. האמת היא שכולנו עושים טעויות במקומות העבודה שלנו ובחיי המשפחה שלנו כל יום. זו המציאות וזו האמת.

אמנם במצב הזה נעשו כמה עוולות באמת אבל לא כל מה שמופץ ניתן לתקן. אנחנו כבני אדם לא יכולים למשל לשנות את לבבות בני האדם כלפי חטא וכלפי דעות קדומות.

אנחנו לא יכולים לומר שכל ההאשמות הנעשות היום נגד ישראל הן אמת לאמיתה. רבים יקפצו על ההזדמנות הזו וישתמשו במצב הזה כדי להאשים בצרות אחרות. בואו נביט על התמונה במלואה. בואו נתפלל למען צדק. בואו נתפלל לחוכמה. בואו נתפלל לאיזון ביחס לפשע שנעשה או למצב שנוצר. זוהי אכן טרגדיה. זה לא היה נכון, אבל גם סגירת הכבישים או ידויי בקבוקים לעבר שוטרים וניפוץ מכוניות לא היו נכונים. אנחנו צריכים לסלוח…כולנו…ולקחת את הזמן כדי להתאושש. אם נשפיל את עצמנו ונתפלל, יסלח לנו  היושב במרומים וירפא את ארצנו.

כמו כן, בואו נתפלל כאחים וכאחיות ללבבות שיקבלו את המשיח. רק אז נדע מערכת צדק טובה יותר.

שיתוף
Miriam Abramov is Israeli and resides in Israel. She has published and written 2 books, "Shalom At Last" (co-authored with her husband Shlomy) and also her biography titled "Married to Israel". She holds a Bachelor’s degree in Theology from Israel College of the Bible and pursued an M.A. degree in Jewish Missions. She sponsors tours in Hebrew for Israelis to teach about the Bible. She co-leads a fellowship with her husband and teaches on Israel’s feasts internationally. She is recognized with International Journalism status and enjoys writing free-lance about Israel from an informed citizen’s perspective on a variety of subjects connected to the Holy Land.